בזמן שבאירופה גלי האנטישמיות מרימים ראש, בישראל מתקיים ויכוח ציבורי נוקב סביב ההשלכות של ממשלה הנשענת על 19 חברי כנסת מהמפלגות הערביות והשפעתה על זהותה היהודית של המדינה. השילוב שבין האיומים הביטחוניים מחוץ לבין המתיחות הפוליטית מבית מציב את החברה הישראלית בפני צומת הכרעות דרמטי.
כאשר בערים מרכזיות באירופה יהודים נאלצים להצניע את סממני זהותם מחשש לתקיפות על רקע גלי שנאה גוברים, הדיון הציבורי בישראל מתמקד בשאלת החוסן הלאומי ובמשמעותה של ריבונות יהודית עצמאית. עבור חלקים נרחבים בציבור, עצם המחשבה על קואליציה התלויה פוליטית במפלגות שאינן ציוניות נתפסת כאיום ישיר על עתיד המפעל הציוני וכסכנה לאובדן הדרך המוסרית והביטחונית של המדינה.
הסתמכות על קולותיהם של חברי כנסת שנמנעים מגינוי חד משמעי של ארגוני טרור או מתנגדים לאופייה היהודי של המדינה, מכשירה גורמים עוינים בתוך מוקדי קבלת ההחלטות. ממשלה שתישען על רשת ביטחון או שותפות קואליציונית מצד מפלגות אלו תהיה כבולה ביכולתה לפעול בנחישות מול איומי הביטחון מבית ומחוץ, ותוביל לשחיקה מתמשכת בסמלי הלאום, בחוק השבות ובמעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. בעידן שבו יהודי התפוצות חווים התנכלויות גוברות באירופה, ישראל חייבת להקרין עוצמה יהודית בלתי מתפשרת, ולא להפקיד את המפתח לקיומה הפוליטי בידי נציגים שאינם שותפים לחזון הציוני.
מנגד, במחנה השמאל מציגים תמונת מראה הפוכה לחלוטין וטוענים כי במדינה דמוקרטית אין אזרחים ומצביעים סוג ב'. לטענתם, הדרה גורפת של נציגי כחמישית מאזרחי המדינה מהמשחק הפוליטי תחת תיוג כוללני של "תמיכה בטרור" היא שפוגעת בערכי מגילת העצמאות ובחוסנה הפנימי של ישראל. הם טוענים כי דווקא שותפות אזרחית והשפעה פרלמנטרית של המפלגות הערביות, כפי שמבקש לקדם יו"ר רע"מ מנסור עבאס לטובת תקציבים ומיגור הפשיעה הן שמחזקות את היציבות הפנימית ומונעות הקצנה וניכור.
בסופו של דבר, המתח שבין החשש מאובדן הריבונות והזהות היהודית לבין השאיפה להכלה אזרחית ויציבות שלטונית ממשיך לעצב את המציאות הפוליטית בישראל. בזמן שצד אחד רואה ב-19 המנדטים של המפלגות הערביות תומכות הטרור סכנה קיומית שתחליש ואף תסכן את המדינה מול אויביה, הצד השני רואה בשילובם הכרח דמוקרטי שיאפשר הקמת ממשלה מתפקדת. ההכרעה בשאלה זו אינה נוגעת רק להרכב הקואליציה הבאה, אלא משקפת מחלוקת עמוקה על דמותה, גבולותיה וערכיה של מדינת ישראל בעשורים הבאים.
כניסתם של ח"כים ערבים תומכי טרור למוקד קבלת ההחלטות בכנסת ישראל אינה מתקיימת בחלל ריק ואין לבחון אותה בנפרד מעליית האיסלאם הקיצוני והג'יהדיסטי באירופה ומגלי האנטישמיות ההולכים וגוברים בעולם. עלינו לעמוד חוצץ ולהתנגד בתוקף לכניסתם של תומכי טרור אשר כל מטרתם, המוצהרת והגלויה, היא לחדור ללבו של מנגנון קבלת ההחלטות בכנסת ישראל ומתוכו לפעול למחיקתה של הזהות היהודית, להכשרת זכות השיבה, ולהשתלטותם של גורמים אסלאמיים קיצוניים על מדינת ישראל.
