במשך עשרות שנים, באופן עקבי ושיטתי, הביע חבר הכנסת אחמד טיבי שוב ושוב הזדהות עם גורמי טרור, מחבלים ורוצחי יהודים וחיילי צה"ל. את התואר "תומך טרור" הרוויח ביושר, לאחר שבמשך שנים פעל לחבק, להאדיר ולחלוק כבוד לגורמים עוינים. כעת, לאחר 27 שנות כהונה בכנסת ישראל, הוא נבחר בשבוע שעבר לתפקיד סגן יו"ר הכנסת, וכבר החל לסלק מהמליאה חברי כנסת שהאשימו אותו בתמיכה בטרור.
טיבי נחשב לאורך השנים לאחד המרואיינים האהודים והמחובקים בתקשורת הישראלית. לפני 16 שנה אף ריאיין אותו יאיר לפיד לצלילי פסנתר, בעקבות נאומו על השואה. אלא שמאחורי התדמית הזו מסתתרת תופעה שאין לה אח ורע בעולם: חבר פרלמנט בישראל שמגלה פעם אחר פעם הזדהות עם מחבלים שרצחו יהודים.
טיבי אינו קורא במפורש לאחוז בנשק, ואף מצהיר כי הוא מתנגד לטרור ומעולם לא הביע בו תמיכה. אלא שהדרך שבה הוא מביע את תמיכתו בטרור מתוחכמת יותר. באמצעות חיבוקים, ביקורים, מחוות ופרסומים ברשתות החברתיות, הוא מעניק כבוד למחבלים ולבני משפחותיהם, ומעביר מסר ברור לציבור בוחריו ולחברה הערבית.
הילד הביישן והרוצחים שהפכו לגיבורים
רק לפני שבועות אחדים, במהלך מערכת הבחירות, פרסם טיבי תמונה שבה הוא נראה מחבק ילד ביישן. לכאורה, תמונה תמימה של חבר כנסת עם ילד. אלא שהכיתוב שצירף טיבי לתמונה חושף את המסר שמאחוריה.
טיבי הדגיש כי שמו של הילד הוא כרים יונס, וכתב כי הוא נושא על כתפיו את שמותיהם של שני "שהידים". הכוונה היא לבני משפחת יונס, שרצחו את חייל צה"ל אבי ברומברג ז"ל.
"הילד כרים יונס… שורש שאי אפשר לעקור, גם אם שני הענפים נכרתו", כתב טיבי, והבהיר בדרכו כי רוצחי חיילי צה"ל הם גיבורי האומה הפלסטינית.
בתמונה אחרת, שגם אותה התגאה טיבי לפרסם ברשתות החברתיות, הוא נראה מוזג מרק לאדם קשיש. במבט ראשון מדובר במחווה של כבוד לאדם מבוגר, בבחינת "והדרת פני זקן". אלא שהאדם שאליו מפנה טיבי את המחווה הוא המחבל סאמי יונס, שעמד בראש החוליה שרצחה את החייל ברומברג ז"ל.
החיבוקים, הביקורים והכבוד לרוצחים
שתי התמונות הללו הן רק חלק משורה ארוכה של מקרים. לאורך השנים חלק טיבי כבוד למחבלים נוספים, בהם אדהם ג'בראין מאום אל-פחם, שהיה מעורב ברצח סייענים. במקרה אחר פרסם פוסט מהלל על המחבל הערבי-ישראלי פאוזי נימר, שביצע עשרות פיגועים ברחבי ישראל בשנות ה-70.
לעיתים בוחר טיבי להביע את הזדהותו עם מחבלים באמצעות חיבוק בני משפחותיהם. כך הגיע לבקר את בני משפחתו של מחמוד ג'בארין, שרצח סייען ערבי, ובמקרה אחר תועד מחבק את אימו של מחבל שרצח חייל צה"ל. גם כאשר המחבלים עצמם אינם בתמונה, טיבי דואג להבהיר לציבור מי ראוי בעיניו לכבוד ולחיבוק.
המחוות הללו אינן מסתכמות במפגשים עם בני משפחות. טיבי לא היסס להגיע גם לביתו של המחבל המשוחרר בילאל חטיב, שניסה לרצוח חייל בדקירות סכין.
בתיעוד נוסף הוא נראה באווירה לבבית, כשהוא מניח את ידו על חאליד חמדוני, מחבל מטמרה שריצה עונש מאסר בגין ניסיון לחטוף ולרצוח חיילים.
מדובר בדפוס פעולה שחוזר על עצמו במשך שנים. טיבי אינו צריך לקרוא במפורש לתמיכה במחבלים כדי להעביר את המסר. עצם הבחירה להגיע לבתיהם, לחבק אותם ואת בני משפחותיהם, לחלוק להם כבוד ולהציג את המפגשים בגאווה ברשתות החברתיות, היא הדרך שלו להבהיר למצביעיו ולחברה הערבית את תמיכתו בגורמי טרור.
איש חמאס שתכנן פיגוע התאבדות הפך ל"לוחם התנגדות"
תמיכתו של טיבי בגורמי טרור אינה מוגבלת למחבלים שרצחו חיילים או סייענים. היא כוללת גם מחבלים מארגון הטרור חמאס.
כך, למשל, בעקבות מותו בכלא של המחבל מיסרה אבו חמדייה, פרסם טיבי פוסט שבו השתפך על מותו, כינה אותו "לוחם התנגדות" והביע צער על כך שנכדותיו לא יוכלו עוד לראותו.
אלא שהאדם שעליו בחר טיבי להתאבל היה איש חמאס שפעל לגייס מחבל מתאבד כדי לבצע פיגוע בבית הקפה קפית בירושלים.
גם במקרה הזה, טיבי לא הסתפק בהתייחסות למותו של אסיר ביטחוני, אלא בחר להציג את המחבל כ"לוחם התנגדות" ולהביע כלפיו אהדה. כך הופך מי שפעל להוציא לפועל פיגוע התאבדות בישראל לדמות שראויה בעיני חבר כנסת ישראלי להספד ולדברי שבח.
27 שנים בכנסת – וההזדהות עם המחבלים נמשכת
המקרים הללו הם רק קצה המזלג. לצד נאום ה"שהידים" המפורסם של טיבי, ניתן למצוא לאורך השנים גם פרסומים רשמיים של מפלגתו המביעים שוב ושוב אהדה למחבלים ולגורמי טרור.
טיבי מקפיד לטעון כי הוא מתנגד לטרור וכי מעולם לא הביע בו תמיכה, אולם רצף הפרסומים, הביקורים והמחוות מציג תמונה ברורה. פעם אחר פעם הוא בוחר לחבק מחבלים, להאדיר את שמם, לכבד את בני משפחותיהם ולהביע צער על מותם. לעיתים הוא עושה זאת באופן ישיר, ולעיתים באמצעות מחוות עקיפות ומתוחכמות, אך המסר נותר זהה.
למרות כל זאת, התקשורת הישראלית ברובה ממשיכה לחבק את טיבי, בתי המשפט מסרבים להדיחו מהכנסת, והוא מוסיף ליהנות ממעמד פוליטי בכיר. בשבוע שעבר אף נבחר לתפקיד סגן יו"ר הכנסת, שממנו כבר הספיק לסלק חברי כנסת שהטיחו בו את ההאשמות הנוגעות לתמיכתו בטרור.
כעת, כאשר מפלגות גוש השמאל מייחלות לתמיכתו במסגרת המגעים להקמת הממשלה הבאה, מקבלת התופעה משמעות פוליטית נוספת. מי שבמשך שנים לא הסתיר את תמיכתו במחבלים ובגורמים המבקשים את חורבנה והריסתה של מדינת ישראל, הפך לשותף פוליטי מבוקש.
אחרי 27 שנים בכנסת, אינספור מחוות הזדהות עם מחבלים ושורה ארוכה של פרסומים המפארים רוצחים, אחמד טיבי אינו נדרש לתת דין וחשבון על מעשיו. להפך: הוא זוכה לתפקיד בכיר בכנסת, לגיבוי פוליטי ולחיבוק תקשורתי, בעוד שחברי הכנסת המעזים להטיח בו את הדברים מוצאים את עצמם מסולקים מהמליאה.

