פרוטוקול משנת 2016 עמד היום (ראשון) במוקד עימות משמעותי במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. במהלך המשך עדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, הציג סנגורו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד, תיעוד מדיון שהתקיים ב-17 ביולי 2016, שבו התייחס מנדלבליט במפורש לסיגרים, לשמפניה ולחליפה שקיבל לכאורה ראש הממשלה, ואמר כי אין מדובר במה שאישר קודם לכן לחקור.
במרכז העימות עמדו דברים שנאמרו בדיון המקורי, זמן קצר לאחר שהחלו להיבחן חשדות הנוגעים לקבלת טובות הנאה בידי משפחת נתניהו. לפי הפרוטוקול שהוצג בבית המשפט, מנדלבליט אמר: "עם כל הכבוד לסיגרים, שמפניה, חליפה, זו לא התעשייה שאנו חושדים שאולי יש ושם נצטרך לחפש גם נסיבות מחמירות שאני עוד לא רואה פה. זה בפירוש לא מה שאישרתי בזמנו".

"המקליט כבר לא יודע מה לעשות": המהומה החריגה בעדות מנדלבליט
בהמשך אותו קטע צוין כי מנדלבליט ביקש למקד את הבדיקה בנושאים מסוימים, וכי מבחינתו היה צורך להמשיך ולמצות את החשדות המרכזיים, ועוד תועד באומרו: "נתתי אישור לחפש את הקרחון".
חדד ביקש להראות כי המילה "תעשייה" אינה מקרית. לטענתו, היא מתייחסת לחשד למנגנון כספי שבאמצעותו מימנו לכאורה בעלי הון הוצאות שונות עבור משפחת נתניהו, ובהן טיסות, שהייה בבתי מלון ומתנות. לפי קו החקירה שהציג, אותו מנגנון הוא שעמד במוקד האישור המקורי, ולא פרשת המתנות מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר.

10 שנים במגירה: המסמך בו מנדלבליט מודה שלא זיהה חשד לשוחד
כדי לבסס את טענתו, הציג חדד דוח תשאול של ארי הרו, לשעבר ראש הסגל בלשכת נתניהו, שבו נכללו התייחסות לסיגרים, לשמפניה ולמתנות נוספות. בתיעוד שהוצג נכתב כי נתניהו קיבל סיגרים מאנשים שונים לאורך השנים, ובין היתר אריזות ממילצ'ן, ועוד תואר כי הרו שמע את נתניהו אומר לרעייתו שמילצ'ן מביא לו גם שמפניה. חדד ביקש להראות שהמידע על המתנות כבר היה בידי גורמי החקירה בעת שמנדלבליט הבחין בין החשדות הללו לבין אותה "תעשייה" שביקש לבדוק.
הפרקליטות התנגדה לאופן שבו הוצגו הדברים. עורך הדין יהונתן גילדין טען כי אין לייחס לדוח אמירה שלפיה דווקא מילצ'ן סיפק סיגרים באופן שיטתי, והדגיש כי יש לבחון את ההקשר המלא. במהלך הדיון אף עלתה הבחנה בין המידע שהיה בידי החוקרים לבין החומר שהוצג למנדלבליט עצמו, והשופטים הורו לאפשר לעד לעיין במסמכים הרלוונטיים לפני שימשיך להשיב לשאלות.

הפרקליטות התנגדה לשאלות על בן כספית – והשופטים נאלצו להתערב
כאשר חדד חזר לשאלת האישור, מנדלבליט דחה את הניסיון לצמצם את החלטותיו לחקירת מנגנון המימון בלבד. לדבריו, כבר ביוני 2016 ניתנו אישורים לבדיקת כמה כיווני חקירה, ובהם חשדות לקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים, וטען כי אין לפרש את העובדה שבשלב מסוים הוזכרו סיגרים ושמפניה כראיה לכך שלא ניתן אישור עקרוני לבדוק את הנושא.
חדד, מנגד, הצביע על הניסוח המפורש בפרוטוקול מיולי 2016 ושאל כיצד ניתן ליישב בין האמירה "זה בפירוש לא מה שאישרתי בזמנו" לבין הטענה המאוחרת שלפיה כבר קודם לכן אושרה בדיקה רחבה. במהלך חילופי הדברים נשאל מנדלבליט אם הוא זוכר את השימוש במונח "תעשייה" ביחס למנגנון המימון, והשיב כי הדבר מצלצל לו מוכר והוסיף כי מדובר בתיעוד אותנטי.
העימות נוגע לאחת השאלות המרכזיות שמעלה ההגנה במשפט נתניהו: האם האישורים שניתנו לחוקרים בזמן אמת היו מוגבלים לחשדות ולפעולות מסוימות, או שאפשרו בדיקה רחבה שהתפתחה בהמשך לתיק 1,000. מבחינת ההגנה, דבריו המפורשים של מנדלבליט ביולי 2016 – שלפיהם הסיגרים, השמפניה והחליפה "בפירוש" אינם מה שאישר בזמנו – מהווים ראיה מרכזית לכך שחקירת המתנות ממילצ'ן ומפאקר התנהלה ללא אישור מפורש של היועץ המשפטי לממשלה ומחוץ לגבולות הסמכות שניתנה לחוקרים, דבר שעשוי לערער על חוקיות החקירה ועל מהימנות המזכר מ־2021.
