דלג לתוכן הראשי
צילום: קנבה
צילום: קנבה

מה מסתתר בצלחת? הרגלי האכילה הנפוצים המחמירים זיהומי סלמונלה

יעל אנקר
יעל אנקר

מחקר חדש שנערך בעכברים ופורסם בכתב העת Animal Microbiome מצא כי תזונה עשירה בשומן ודלה בסיבים במשך שלושה שבועות שינתה את הרכב חיידקי המעי • העכברים שנדבקו בסלמונלה סבלו מנזק חמור יותר לרקמות ומתו מהר יותר • החוקרים מדגישים כי ההשפעה בבני אדם עדיין טעונה בדיקה


כשמופיעה הרעלת מזון, המחשבה הראשונה היא לרוב על הארוחה האחרונה שאכלנו. אולם מחקר חדש שנערך בעכברים מצביע על כך שגם התזונה שלנו שבועות קודם לכן עשויה להשפיע על חומרת הזיהום. החוקרים מאוניברסיטת פודן בסין ומאוניברסיטת ג'ורג'יה סטייט בדקו כיצד תזונה עשירה בשומן ודלה בסיבים משפיעה על הדבקה בחיידק הסלמונלה. המחקר פורסם בכתב העת Animal Microbiome ומצביע על שינוי מהיר בהגנת המעי.

צילום: שאטרסטוק

פחות חיידקים בצואה, יותר נזק לאיברים

בניסוי חולקו עכברים זכרים צעירים לשתי קבוצות למשך שלושה שבועות. קבוצה אחת קיבלה מזון מעבדה רגיל מבוסס דגנים, שבו כ-17 אחוז מהקלוריות הגיעו משומן. הקבוצה השנייה קיבלה תזונה המדמה דיאטה מערבית, שבה 60 אחוז מהקלוריות הגיעו משומן ושיעור הסיבים היה נמוך יותר. אף שהעכברים לא פיתחו השמנה ניכרת או סוכרת, בדיקה גנטית הראתה כי מגוון חיידקי המעי שלהם פחת והרכבם השתנה.

לאחר מכן הודבקו העכברים באחד משני מינונים של חיידק הסלמונלה, בשמונה עכברים בכל קבוצה. בקבוצת הדיאטה המערבית נמצאו פחות חיידקי סלמונלה בצואה במינון הנמוך, אך המחלה הייתה חמורה יותר. עכברים אלה מתו מהר יותר – לאחר כ-15 ימים בממוצע, לעומת כ-22 ימים בקבוצת המזון הרגיל. ביום הרביעי נמצאו יותר חיידקי סלמונלה בכבד ובטחול שלהם, לצד נזק קשה יותר לרקמות המעי הגס, הכבד והטחול.

צילום: שאטרסטוק

תפקיד דופן המעי והחיידקים המקומיים

בבדיקה באמצעות סמן פלואורסצנטי גילו החוקרים כי אצל העכברים שאכלו דיאטה מערבית חדר יותר חומר לדם, בעיקר בזמן הזיהום – ממצא המרמז שדופן המעי הפכה קלה יותר לחצייה. בניסוי נוסף קיבלו העכברים משתי הקבוצות תערובת אנטיביוטיקה במשך שבוע לפני ההדבקה, שהפחיתה את חיידקי המעי שלהם. בעקבות זאת נעלמו ברובם ההבדלים בהישרדות, בכמות הסלמונלה ובמדד דלקתי שנבדק, מה שמחזק את האפשרות שלחיידקי המעי היה חלק בהשפעה.

החוקרים מדגישים כי הממצאים מבוססים על קבוצות קטנות של עכברים זכרים מזן מעבדה אחד, וכי התזונות נבדלו בכמה מרכיבים כך שלא ניתן לייחס את ההשפעה לשומן או לסיבים בלבד. כעת הם מתכננים לבדוק אילו חיידקים מסוימים משפיעים על התפשטות הזיהום, אך עדיין יש לבחון אם שינויים דומים מחמירים זיהומים גם בבני אדם.