על פניו, מדובר בגן עדן ימי מרהיב ביופיו עם מים שקטים וטבע עוצר נשימה. בפועל, זהו אחד ממוקדי המתיחות הנפיצים ביותר בעולם. העיתונאי החרדי יצחק הורביץ יצא אל מצר הורמוז, וחזר עם תיעוד נדיר מלב נתיב השיט שדרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט העולמית.
במבט ראשון, קשה להאמין שבמקום הפסטורלי הזה מתרחשת אחת הדרמות הגאו-פוליטיות הסוערות בתבל. המים במצר הורמוז שקטים, והנוף הים-תיכוני-מדברי מרהיב. אך מתחת לרוגע המדומה, המצר הפך בחודשים האחרונים לזירת עימות חזיתית ומתוחה בין איראן לארצות הברית. בעוד טהרן מנסה להטיל את מרותה על עורק השיט האסטרטגי, וושינגטון נאבקת לשמר את חופש התעבורה הימית, וכלי שיט מסחריים מוצאים את עצמם פעם אחר פעם בקו האש.
העיתונאי החרדי יצחק הורוויץ יצא למקום בשליחות המגזינים "בקהילה" ו"עמי", והביא רשמים ותמונות בלעדיות מלב המתרחש. נפגשנו איתו כשדי לשמוע את סיפורו. "אני הייתי בצד העומאני של המצרים", משחזר הורוויץ. "כדי להגיע לשם צריך לעבור בדרך את איחוד האמירויות בנסיעה די ארוכה, וכך הגעתי לאזור שנקרא חצי האי מוסאנדם".
"המכליות האיראניות מסתתרות, האמריקאים מגינים"
שיט קצר בלב המפרץ מבהיר עד כמה התמונה מורכבת ומתוחה. מצד אחד, כלי שיט איראניים מנסים להימנע מחיכוך ישיר, בעוד מצד שני, ספינות מלחמה אמריקאיות מאבטחות מכליות מסחר בינלאומיות.
"אתה רואה מכליות איראניות שנמצאות דווקא יותר קרוב ליבשה, מסתתרות במפרצים כדי שלא יתקיפו אותן", מתאר הורביץ את המראות מהסירה. "מצד שני, אתה רואה מכליות, כנראה בדובאי או בקטאר, שמנסות לחצות אך תקועות באמצע המפרץ, ולידן יש ספינות אמריקאיות שמגנות עליהן".
במשך שנים רבות שימש האזור הייחודי הזה אתר תיירות פופולרי עבור מבקרים אמידים מאיחוד האמירויות ונסיכויות המפרץ, שנמשכו לנופים הבתוליים. אולם כעת, המציאות הביטחונית טרפה את הקלפים והבריחה את התיירים.
מתויירות להברחות: בני הקומזרי משנים טקטיקה
התושבים המקומיים המשיטים את הסירות באזור משתייכים לקבוצה האתנית הקטנה של בני הקומזרי, החיים הן בצד העומאני והן בצד האיראני של המצר. הקשרים המשפחתיים בין הקהילות הדוקים, והמרחק הפיזי קצר במיוחד: חציית המצר בסירה מהירה אורכת כשעה בלבד.
בעבר התפרנסו בני הקומזרי מדיג, מתיירות ומיבוא מסודר וחוקי של סחורות מאיראן לחצי האי הערבי. אולם בעקבות ההסלמה הביטחונית והסנקציות, ספינות הדיג הגדולות עוגנות כעת בנמלים בחוסר מעש, והתושבים נאלצו לשנות טקטיקה.
"היה יבוא חוקי בעבר", מסביר הורביץ. "היום זה הכל הברחות". קשרי המשפחה והקרבה הגיאוגרפית מקלים על תנועת המבריחים, והשלטונות בסולטנות עומאן מתקשים, ואולי אף נמנעים, מלעצור לחלוטין את התופעה.
סירת כבשים מול ספינת טילים
לדברי הורוויץ, התנועה של ספינות המבריחים הקטנות ערנית וסואנת במיוחד, כשהן מתמרנות בין הציים הבינלאומיים הגדולים. המבריחים הקטנים אינם מעוררים דאגה יתרה אצל האמריקאים, והעומאנים מצידם מעלימים עין.
הורוויץ מתאר מפגש כמעט אבסורדי בלב ים: "כשאנחנו שם שטים, חלפה איזה ספינת טילים עומאנית, ואז, ממש מול האף שלה, חולפת עוד סירת מבריחים. זו סירה מלאה בכבשים, אי אפשר להסתיר את זה. היא מגיעה מאיראן וחולפת שם חופשי".
ההצצה הנדירה של יצחק הורוויץ למצר הורמוז חשפה כי מאחורי העימות הבין-מעצמתי הגדול בין וושינגטון לטהרן, מתקיימת שגרת חיים ייחודית של הישרדות, מסחר צללים והברחות, במקום שבו טעות אחת קטנה עלולה להצית את המזרח התיכון כולו.
