תכירו את הגוש החדש בכנסת ישראל: גוש ניגוד העניינים. גוש שמדבר גבוהה-גבוהה על שלטון החוק, אבל כשזה מגיע אליו, פתאום הכול מותר. גלעד קריב מיועד לעמוד בראש ועדה שתדון בסמכויות היועמ"שית, בזמן שהיא אמורה להכריע בעניינו.

המסר שהעביר נתניהו לבנט מאחורי הדלתות הסגורות
האיש שגורלו המשפטי מונח על שולחנה אמור לעמוד בראש ועדה שעוסקת בכוחה. זה לא ניגוד עניינים? או שניגוד עניינים קיים רק כשמדובר בימין? בוועדת הכספים ממנים יושבת ראש שבעלה מייעץ לחברות גדולות במשק.

יועמ"שית הכנסת על יו"ר ועדת הכספים: "חובת ההוכחה תהיה עליה"
ושוב מספרים לנו שהכול תקין, שהכול חוקי, שאין שום בעיה. אבל כאן לא נגמר הסיפור של גוש ניגוד העניינים. יש גם ניגוד עניינים בין מי שמסרבים לגנות את חמאס לבין מדינה שנלחמת בטרור .
איך אפשר להפקיד את עתיד המדינה בידי קואליציה שנשענת על קולות כאלה? איך אפשר לדבר על ביטחון ישראל ובאותה נשימה להיות תלויים פוליטית במי שמסרבים לגנות את אויביה?
במשך שנים הם הטיפו לנו על טוהר מידות, ממלכתיות וניקיון כפיים. אבל ברגע שהשלטון הגיע לידיים שלהם, כל העקרונות הפכו להמלצה בלבד. מסתבר שניגוד עניינים הוא לא בעיה משפטית, אלא שאלה של השתייכות פוליטית.
