משהו עמוק מתרחש בקרב הסטודנטים היהודים בארצות הברית מאז 7 באוקטובר. אני נמצא כעת במסע הרצאות בקמפוסים בארצות הברית. ברבים מהקמפוסים, רוב הסטודנטים היהודים כבר חוו אנטישמיות בצורה כלשהי: הפגנות הקוראות לחיסול ישראל, עוינות מצד חברים ומרצים, השחתת סמלים יהודיים ולחץ להסתיר את זהותם.
במקביל, מתרחשת התעוררות יהודית מעוררת השראה. יותר צעירים מגיעים לבתי חב"ד, משתתפים בסעודות שבת, מניחים תפילין ומבקשים ללמוד על יהדותם ועל הקשר שלהם לישראל. 7 באוקטובר נועד לשבור את העם היהודי, אך אצל רבים הוא עורר דווקא את הנשמה היהודית. אולם ההתעוררות הזאת מלווה בבלבול עמוק.
הצעירים מרגישים שאמריקה משתנה במהירות ושגם בשמאל וגם בימין מתגברים קולות המפנים עורף לישראל וליהודים. מלמדים אותם כיצד להגיב לאנטישמיות, אבל כמעט איש אינו מסביר להם מדוע היא מתפשטת. כדי להבין זאת, חייבים להכיר את הברית האדומה-ירוקה: שיתוף הפעולה בין השמאל הפרוגרסיבי-סוציאליסטי הקיצוני לבין תנועות אסלאמיסטיות.
הצדדים חלוקים בנושאים רבים, אך מאוחדים במאבק נגד הזהות הלאומית, הערכים התנ"כיים, הציוויליזציה המערבית ומדינת ישראל. השמאל הרדיקלי מספק לגורמים אסלאמיסטיים לגיטימציה פוליטית, גישה למוסדות ושפה של "צדק חברתי". התנועות האסלאמיסטיות מספקות לשמאל בסיס מאורגן וכוח פוליטי נוסף במאבקו נגד הסדר האמריקני המסורתי.
ישראל הופכת למטרה מרכזית משום שהיא מייצגת את כל מה שהברית הזאת מבקשת לפרק: זהות לאומית, אמונה דתית, המשכיות היסטורית ונכונות להגן על המולדת. אבל גם בחלקים מהימין האמריקני מתחזקת מגמה מסוכנת. קולות בדלניים וקונספירטיביים מאשימים את ישראל ואת היהודים במלחמותיה ובבעיותיה הפנימיות של אמריקה. השפה שונה מזו של השמאל, אך שוב היהודים הופכים לשעיר לעזאזל.
זה איננו רק משבר של יהדות ארצות הברית. זהו משבר בזהותה של אמריקה. ארצות הברית הוקמה על יסודות תנ"כיים. רעיון החירות האמריקני נשען על האמונה שהאדם נברא בצלם אלוקים ושזכויותיו אינן מתנה ממלך, ממשלה או אליטה פוליטית. התורה העניקה לאנושות את אחד מיסודות החירות: האמונה באלוקים מעל לאמונה בשליט אנושי. כאשר גם המלך כפוף לחוק מוסרי עליון, כוחו אינו מוחלט והאדם אינו רכושו של השלטון.
לכן הקשר בין ישראל לאמריקה עמוק הרבה יותר מאינטרסים ביטחוניים וכלכליים. שתי המדינות נשענות על ההכרה שחירות מחייבת אמונה, אחריות מוסרית ונכונות להגן על החברה מפני המבקשים להשמידה. ישראל נמצאת כיום בחזית המאבק של העולם אוהב החירות נגד הג'יהאד. אותם כוחות שתקפו את ישראל ב-7 באוקטובר פועלים גם במערב, לעיתים באמצעות טרור ואלימות ולעיתים דרך קמפוסים, ארגונים, תקשורת ומוסדות פוליטיים.
7 באוקטובר היה אזהרה לכל העולם החופשי מפני המחיר של התעלמות מאויב המצהיר בגלוי על כוונותיו. הדור היהודי הצעיר זקוק כעת ליותר מהסברה המסבירה מדוע ישראל אינה אשמה. הוא זקוק לזהות, אמונה והבנה היסטורית. על צעירים יהודים לדעת שהם אינם צופים מבחוץ בסיפורה של ישראל. הם חלק ממנו. ישראל אינה רק מקלט מפני אנטישמיות. היא הבית הלאומי של העם היהודי והמקום שבו יהודים בונים יחד עתיד ריבוני. למרות המלחמות, המחלוקות והאתגרים, עתיד העם היהודי בישראל בהיר.
בישראל, צעירים מתגייסים לצה"ל, מתנדבים בשירות הלאומי, בונים קהילות ומתחברים מחדש לזהותם ולאמונתם. הם אינם מתחננים להתקבל בחברה זרה, אלא נושאים באחריות לעתיד עמם בארצו. השינוי באמריקה אמיתי ואסור להסתיר אותו. אבל גם ההתעוררות היהודית אמיתית. המשימה כעת היא להעניק לצעירים יהודים לא רק אזהרות מפני אנטישמיות, אלא גם תשובות לשאלה מי הם, מדוע הם מותקפים והיכן נמצא עתידם.
בארץ ישראל מתרחש אחד התהליכים המופלאים בתולדות האנושות: עם עתיק ששב למולדתו לאחר אלפיים שנה, החזיר לעצמו את ריבונותו ולומד מחדש כיצד למלא את ייעודו. המאבק על נפשם של הסטודנטים היהודים בקמפוסים הוא גם מאבק על עתיד אמריקה והמערב. ישראל חייבת להוביל אותו, מתוך אמונה, חירות, עוצמה ומוסר יהודי.
