מדד מסת הגוף (BMI) משמש כבר שנים ככלי המרכזי לאבחון השמנת יתר, אך מחקר חדש ורחב היקף שפורסם ב-Nature חושף כי הוא מוביל לאבחון שגוי של מיליונים. החוקרים מצאו כי הסתמכות על BMI בלבד גורמת לכך שעד 8.6% מהאנשים אינם מאובחנים כסובלים מהשמנה, בעוד שעד 3.1% מסווגים בטעות ככאלה, למרות שאינם עומדים בקריטריונים החדשים והמדויקים יותר.
כיצד מבדילים בין סוגי השמנה?
מסגרת האבחון החדשה, שהוצעה לשימוש החל מ-2025, מבדילה לראשונה בין "השמנה קלינית" ל"השמנה טרום-קלינית". השמנה קלינית מוגדרת כמצב בו עודף השומן כבר גורם נזק לאיברים פנימיים, בעוד שהשמנה טרום-קלינית מתארת מצב של עודף משקל שעדיין לא הזיק לתפקודי הגוף. לפי המחקר, כשליש ממקרי ההשמנה הם למעשה "השמנה קלינית", מחלה פעילה הדורשת טיפול ייעודי.
בניגוד לחישוב הפשוט של BMI, הגישה החדשה לוקחת בחשבון מדדים נוספים. היא כוללת מדידות כמו היקף מותניים, היחס בין היקף המותניים לגובה, וסריקות שומן גוף. בנוסף, היא בוחנת סימנים לנזק באיברים או למגבלות פיזיות המשפיעות על הפעילות היומיומית. המטרה היא ליצור תמונה רחבה ומדויקת יותר של מצבו הבריאותי של האדם, מעבר למספר שעל המשקל.
המשמעות: סיכון תמותה גבוה יותר
החשיבות של האבחנה המדויקת באה לידי ביטוי בנתוני הסיכון. המחקר הראה כי השמנה קלינית הייתה קשורה לסיכון גבוה ב-69% לתמותה במהלך תקופת מעקב של יותר מעשור. זאת, בהשוואה לסיכון גבוה ב-19% בלבד בקרב אלו שאובחנו עם השמנה טרום-קלינית. זהו פער משמעותי שאבחון באמצעות BMI לבדו אינו מסוגל לזהות, והוא מדגיש את הצורך הדחוף בשינוי.
מטרת החוקרים היא לאפשר לרופאים להתאים את הטיפול הנכון למטופל הנכון. כך, תרופות לירידה במשקל, למשל, יינתנו לאנשים עם השמנה קלינית שבאמת זקוקים להן. הגישה החדשה מבטיחה שהמטופלים יקבלו טיפול מותאם אישית לצרכיהם, תוך שיפור הטיפול בהשמנה ברחבי העולם, הן עבור המטופלים והן עבור מערכות הבריאות.
