גוש השמאל ממשיך להישען על המפלגות הערביות, ולשקר לבוחריו. זו כבר לא טעות, לא אילוץ של הרגע ולא פשרה זמנית. זו שיטה. שיטה של הבטחות שנאמרות בקול רם מול המצלמות, ואז נזרקות לפח ברגע שהכיסא מובטח.
היום זה קיבל חותמת רשמית נוספת. אביגדור ליברמן נכנס לתפקידו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, ולירן אבישר בן חורין נכנסה לתפקידה כיו"ר ועדת הכספים, בתמיכת המפלגות הערביות. שתי הוועדות החשובות ביותר בכנסת. שתי הוועדות שאמורות לשמור על ביטחון המדינה ועל כספי הציבור. ושניהם נכנסו לתפקיד לא בזכות רוב יהודי, לא בזכות הסכמה לאומית רחבה, אלא בזכות הקולות של מי שמייצגים את ההפך הגמור.

למרות ניגוד העניינים: בן חורין נבחרה ליו"ר ועדת הכספים
זאת, למרות שאמרו שלא יישענו על מפלגות תומכות טרור. הם אמרו את זה פעם אחר פעם. הם נשבעו, הם הבטיחו, הם חזרו על זה בכל ראיון, בכל פאנל, בכל נאום בחירות. "לא נישען עליהם", "לא נשב איתם", "לא ניתן להם להיות לשון מאזניים". והיום, מה נשאר מכל ההבטחות האלה? אבק.
אין מילה שלא הפרו. אין התחייבות שלא הפכו לאבק. וזה לא רק עניין של פוליטיקה. זה עניין של אמון. כשפוליטיקאי משקר על נושא כל כך יסודי, על השאלה עם מי הוא מוכן לשבת ועל מי הוא מוכן להישען כדי לשלוט, הוא לא רק מרמה את בוחריו. הוא מרמה את המדינה כולה. הוא הופך את הבחירות לבדיחה. מה הטעם ללכת לקלפי, אם אחר כך כל מה שהובטח נמחק?

מאות משפחות שכולות לח"כ כהנא: "אל תיבחר בקולות תומכי טרור"
המפלגות הערביות לא מסתירות את עמדותיהן. הן לא הסתירו את תמיכתן בטרור, את הזדהותן עם אויבי ישראל, את סירובן להכיר במדינה כמדינה יהודית. הן אומרות את זה בגלוי. הבעיה היא לא איתן. הבעיה היא עם מי שמוכן להישען עליהן תמורת כיסא, ואחר כך לספר לציבור שמדובר ב"אחריות" ו"ממלכתיות".

ליברמן: חוק הגיוס יעבור 3 תחנות – הרמטכ"ל, בג"ץ והרב לנדא
אין כאן ממלכתיות. יש כאן ציניות. יש כאן גוש פוליטי שמוכן לעשות הכול, כולל לשקר לבוחריו במצח נחושה, רק כדי להחזיק בשלטון. ליברמן יו"ר ועדת חוץ וביטחון בזכות תומכות טרור, זו לא סתם אירוניה. זו תעודת עניות. הציבור רואה. הציבור זוכר. והציבור לא ישכח מי הבטיח, מי הפר, ומי מכר את עקרונותיו תמורת ועדה.
