משטרת ישראל מאבדת שליטה, המחוז הצפוני מאבד שליטה על הרחובות, והמפכ"ל? עסוק במלחמת הישרדות על הכיסא שלו. רק בשבועיים האחרונים הצטברו שורה של אירועי אלימות פלילית חמורים במחוז הצפוני. ירי, השלכת רימונים, סחיטה באיומים, נשק בלתי חוקי ותחושה קשה של הפקרות. האירוע הקשה היום בצהריים בכפר מנדא, שבו נרצחה אישה ונפגעו נוספים, הוא עוד תזכורת כואבת לאובדן המשילות והשליטה בשטח.
מי שאחראי על המחוז הצפוני הוא ניצב מאיר אליהו, חברו הטוב של המפכ"ל דני לוי. במקום להוביל מבצעי איסוף נשק רחבי היקף, להציף את הרחובות בכוחות משטרה, לדרוש מעצרים מנהליים ולפעול בנחישות נגד ארגוני הפשיעה, נראה שהעיסוק המרכזי בסביבתו הוא בכלל עניין אחר: דחיפת ניצבים לחתום על מכתב תמיכה במפכ"ל. ניסיון שגם הוא, למרבה המבוכה, לא צלח.
היום בצהריים קיבלו כתבי המשטרה הודעה שהמפכ"ל עושה את דרכו לזירת האירוע בכפר מנדא. תיכף, מן הסתם, יגיעו גם ההסברים המוכרים: אחוזי הפשיעה במחוז בירידה, יש פחות נרצחים מבעבר, הנתונים מצביעים על שיפור.
הצפון מאבד את הביטחון – והכיסא של מפקד המחוז מתנדנד
אבל בואו נודה על האמת: מה אמורים הנתונים האלה לומר לאישה שנאלצת לחשוש לצאת מביתה? מה הם אומרים לתושבים שחיים במציאות שבה רימונים מושלכים לעבר עסקים ונשק בלתי חוקי הופך לחלק משגרת החיים? סטטיסטיקה לא מחזירה ביטחון אישי, ובוודאי שלא מחזירה חיים.
משטרת ישראל תחת דני לוי נשאבה בעל כורחה אל תוך מאבק פוליטי, אלא שמי שגורר אותה לשם הוא לא אחר מאשר המפכ"ל עצמו. מי שאמור להיות המפקד של כלל השוטרים, מי שאמור להציב את ביטחון הציבור מעל לכל שיקול אישי, הפך את המאבק מול השר הממונה עליו לפרויקט המרכזי שלו. רק אתמול נחשפנו פעם נוספת למידת הזלזול שהוא מפגין כלפי השר הממונה. בזמן שהשטח בוער, צמרת המשטרה עסוקה במלחמות פנימיות.
השר בן גביר בטענות קשות נוספות נגד המפכ"ל | פרסום ראשון
ואם כל זה לא מספיק, מתברר שבצמרת המשטרה מוצאים זמן גם להשתלח בעיתונאים שמעזים לעשות את עבודתם. בתגובה לפרסום של כתבת הצפון של חדשות 14, גל טובי, בחרה דוברות המשטרה לטעון כי הדברים שפרסמה הם "פרי דמיונה של הכתבת", ואף לייחס את הפרסום לגורמים בעלי אינטרס המבקשים לפגוע במשטרה. במקום להשיב עניינית לביקורת, בוחרים לתקוף את השליחה. במקום להיאבק בפשיעה המשתוללת ברחובות הצפון, עסוקים בלהכפיש כתבים שעושים את עבודתם נאמנה. כנראה שקל יותר להילחם בעיתונאים ששואלים שאלות קשות מאשר להתמודד עם המציאות שהם חושפים.
ודני לוי? מאז פרסום התחקיר ב-ynet על החשדות לעבירות בנייה בעניינו, נדמה שהמפכ"ל שינה כיוון. שאלות קשות נותרו ללא מענה, ובהן גם שאלות הנוגעות לעבירות הבנייה ולהעסקת קצינים מהמשטרה בפיקוח על הבנייה.
נדמה שמאחורי הקלעים נעשה מאמץ גדול להרחיק את הנושא מסדר היום הציבורי, במקום לספק תשובות ברורות לציבור. מי שמצפה מאזרחים לציית לחוק, חייב להיות הראשון שמוכן לתת דין וחשבון על התנהלותו.
וזה לא מסתיים שם. מפכ"ל שאפשר להשתיק בדיקה משמעתית בעניינה של רינת סבן ושל מי שאישרו בדיעבד את הייצוג שלה מטעם תנועה פוליטית, מפכ"ל שבתקופתו נרשמה התנהלות בריונית סביב חקירת הפצ"רית, כשניצב בועז בלט השתיק ודני לוי פשוט זרם ומפכ"ל שבמקום להבטיח טיפול נחוש בהדלפות מתוך המשטרה בפרשת החשדות לשוחד בבחירות, פרשה שגם השופט סולברג עמד על חומרת ההדלפות בעניינה, מוצא את עצמו עסוק במאבק על המשך כהונתו.
צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: למפכ"ל יש אחריות. הוא לא יכול לדרוש אמון ציבורי כשהוא עצמו אינו מספק תשובות. הוא לא יכול להטיף לשוטרים על משמעת, חוק וממלכתיות, ובמקביל להפוך את הארגון כולו לזירת התגוששות פוליטית. והוא בוודאי לא יכול לצפות שהציבור יסתפק בגרפים ובאחוזים בזמן שהביטחון האישי מתפורר לנגד עיניו.
משטרת ישראל לא נועדה לשרת את המפכ"ל, לא את חבריו ולא את מאבקי ההישרדות שלו. היא נועדה להגן על אזרחי ישראל. הרחובות לא מחכים למכתב תמיכה בדני. תושבי הצפון לא צריכים עוד הודעה לעיתונות על ירידה בנתוני הפשיעה. הם צריכים משטרה נוכחת, נחושה, שמחזירה את הפחד לעבריינים ולא לאזרחים. משטרת ישראל מאבדת שליטה, ובצמרת עסוקים במלחמות אגו. זהו כישלון ניהולי, פיקודי וערכי. כישלון ששמו דני לוי.
