הסוגיה ה"פלשתינית" כבר אינה נשארת בגבולות מדיניות החוץ, והופכת בהדרגה לכלי לגיוס תמיכה פוליטית, לסמל בהפגנות ולמבחן אידיאולוגי, בעיקר בקרב השמאל הפרוגרסיבי במערב. בתוך שבוע אחד בלבד ניתן היה לזהות את המגמה בשלוש זירות שונות: הבחירות לסנאט במישיגן, נאום בחירות בצרפת והחלפת דגל מול בניין הרייכסטאג בברלין.
https://www.c14.co.il/archive/2849
Berlino. Un attivista del gruppo “Peacefully against Genocide” é salito sul pennone davanti al Bündestag per issare la bandiera della Palestina , gettando a terra quella della Germania. https://t.co/9h7HSVV0Us
— Leonardo Panetta (@LeonardoPanetta) November 9, 2026
עבד אל-סייד, דמוקרט פרוגרסיבי בן להורים מהגרים ממצרים, ניצח בבחירות לסנאט במישיגן והפך למוסלמי הראשון שנבחר לסנאט האמריקאי. במהלך הקמפיין הוא ביקר בחריפות את ישראל, כינה את פעולותיה בעזה "ג'נוסייד" ו"אפרטהייד", קרא להפסקת הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל. בנאום הניצחון שלו הוא אמר במפורש שמי שמאמין שילדים "פלשתינים" צריכים לגדול בארץ אבותיהם "בלי להירצח מכספי המיסים שלנו" אינו שונא, אלא אוהב.
"היהודים לקחו אדמות והגזימו": ההתבטאות האנטישמית של אובמה
ז'אן-לוק מילנשון, מועמד השמאל הקיצוני (La France Insoumise) לנשיאות 2027 בצרפת הציג בכינוס גדול לתומכיו את תוכניתו. הוא הקדיש את האירוע לעם הפלשתיני, כינה את המתרחש בעזה "ג'נוסייד", והתחייב שאם ייבחר צרפת תפעל "חזיתית" לתמוך ב"פלשתינים" נגד מה שהוא מגדיר כג'נוסייד בעזה ונגד סיפוח הדרגתי של אזורים ביהודה ושומרון.
הוא אף הבטיח שספינות צרפתיות ילוו, במידת הצורך, משטים של אזרחים פרו-"פלשתינים", בדומה לאיטליה וספרד. עבור מילנשון זו אינה הערה שולית. היא חלק ממיצוב רחב יותר של מדיניות חוץ עצמאית (נגד "יישור קו" עם ארצות הברית ונאט"ו) ושל פנייה לבוחרים בשמאל ולערבים בצרפת. ספק אם מילנשון מתעניין ב"פלשתינים" או אכפת לו מהם הוא פשוט רוצה לזכות בקולותיהם של הערבים בלבד.
ב-8 בנובמבר 2026 טיפס צעיר בן 22 על תורן בגובה של כ-30 מטר מול הרייכסטאג, הוריד את דגל האחדות הגרמני (סמל האיחוד מ-1990) והניף במקומו דגל פלשתיני. הקבוצה "Peacefully Against Genocide" לקחה אחריות. האירוע התרחש ערב יום השנה לליל הבדולח. המשטרה עצרה את המעורבים, והפעולה עוררה גינוי חריף מצד פוליטיקאים גרמנים ומשגרירות ישראל, שראתה בה הבעת שנאה כלפי המדינה היהודית וכלפי ערכי הדמוקרטיה הגרמנית.
הניצול הציני של הסוגיה ה"פלשתינית"
שילוב של דמוקרטה ודמוגרפיה העניק למהגרים במערב אם זה בצרפת או בארה"ב כוח אלקטורלי רב ומי שמחזר אחריהם הם הפרוגרסיבים ובכך הפכה הסוגיה הפלשתינית לסמל של מאבק נגד "קולוניאליזם", "אימפריאליזם" ו"לוביזם", תוך השמצת ישראל וארה"ב וחלק ממדינות המערב. עבור אותם מועמדים זו דרך נוחה ולגיטימית, לגיוס תורמים ומתנדבים.
הדגל הפלשתיני משמש כיום באירופה כסמל נוח של "התנגדות" ו"אנטי-קולוניאליזם" שמאפשר להצדיק טרור, אלימות, גניבות והרס רכוש. במקרים רבים הסוגיה ה"פלשתינית" נעקרת מהקשרה המקורי והופכת לכלי אידיאולוגי רחב יותר – לגיטימציה לטרור, לוונדליזם ולשנאת המערב – גם כשהמפגינים עצמם אינם פלשתינים או קשורים ישירות לנושא. לפעמים הפלשתינים עצמם מוצאים את עצמם, לפי כותבים פלשתינים, נאלצים לגנות את הגנב . איש לא רוצה שיגנבו בשמו.
השבוע האחרון הראה שהסוגיה ה"פלשתינית" אינה עוד רק עניין של מדיניות חוץ. היא הפכה לחלק מהזהות הפוליטית של המערב ושל מועמדים מוסלמים ולכלי שבאמצעותו מועמדים בוחנים ומגייסים את בוחריהם. מדובר בניצול ציני של הסכסוך וכמובן עולה ממנו תמיד ריח של אנטישמיות באוויר.
