תוצאות בחירות האמצע בארצות הברית מביאות איתן שתי בשורות. אחת מדאיגה מאוד. השנייה, במבט אמוני והיסטורי, עשויה להיות נפלאה. נתחיל בחדשות הקשות. הדמוקרטים השיגו רוב בשני בתי הקונגרס. הנשיא טראמפ ייאלץ להתמודד עם אופוזיציה בעלת כוח משמעותי לבלום חקיקה, תקציבים ומינויים. גם שיתוף הפעולה עם ישראל עלול להיפגע.
אבל יש התפתחות נוספת שצריכה להדאיג אותנו. עבדול אל-סייד, מועמד פרוגרסיבי הנתמך בידי CAIR Action, ארגון בת של האחים המוסלמים בארה"ב, ניצח במישיגן והפך למוסלמי הראשון שנבחר לסנאט האמריקני. הוא מסמל את התחזקותם של כוחות פוליטיים המתנגדים למדיניות הפרו-ישראלית המסורתית של ארצות הברית. כבר ב-1991 תיאר מסמך פנימי של האחים המוסלמים אסטרטגיה של השפעה על הציוויליזציה המערבית מבפנים, באמצעות בניית מוסדות וארגונים.
טראמפ מפקפק: "מישהו באמת מאמין שבחירות האמצע היו הוגנות?"
היום אנחנו רואים שיתוף פעולה פוליטי בין חלקים בשמאל הפרוגרסיבי לבין תנועות ג'האדיסטיות. זה נקרא הברית האדומה-ירוקה. אסור להתעלם מהסכנה כאשר כוחות עוינים לדמוקרטיה מנצלים את מוסדותיה כדי לקדם את מטרותיהם. אבל כאן מגיעות החדשות הטובות. אולי דווקא עכשיו הקב"ה דוחף אותנו להיות מי שנועדנו להיות. במשך עשרות שנים התרגלנו לתלות בסיוע הביטחוני האמריקני. הסיוע הזה תרם רבות לביטחוננו, אבל גם העניק לממשלים בוושינגטון מנוף לחץ על החלטות ישראליות חיוניות.
רק אתמול נשיא ארה"ב הכריז שוב שמספיקים הסיוע הזה לטובת מודל אחר לטובת שתי המדינות שלנו. מפסיקים בהדרגה את מודל הסיוע במודל של שותפות אסטרטגית בין שתי מדינות חזקות ועצמאיות: מחקר, פיתוח, טכנולוגיה, ייצור ביטחוני ושיתופי פעולה כלכליים. לא ניתוק מאמריקה. להפך. בניית מערכת יחסים בריאה יותר, שבה ישראל מסוגלת להגן על עצמה ולקבל החלטות ביטחוניות ללא תלות בתקציבי סיוע זרים.
בחירות האמצע: המבחן שבו הנשיא המכהן כמעט תמיד מפסיד
וזה הרבה יותר מעניין כלכלי או ביטחוני. זו מלחמה רוחנית על זהותנו ועל עתיד הציוויליזציה המערבית. ישראל חייבת לחזק את אופייה היהודי, את ריבונותה ואת אחיזתה בכל חבלי הארץ ששבו לשליטתה. עליה להילחם בארגוני הג׳יהאד ובמסייעים שלהם, תוך שמירה על זכויותיהם של אזרחים נאמנים מכל הדתות. עלינו להראות לעולם כיצד מדינה יהודית גאה בזהותה יכולה להיות גם חזקה, גם מוסרית וגם חופשית.
אז אל תתייאשו מתוצאות הבחירות באמריקה. יהיו אתגרים. יהיו לחצים. ייתכן שגם משברים. אבל אחרי אלפיים שנות גלות ורדיפות, חזרנו לארצנו לא כדי להיות מדינת חסות של מעצמה זרה. חזרנו להיות עם לבדד ישכון, עם עצמאי, המחובר לאלוקיו, לארצו ולייעודו שעוזר למדינות העולם. ומתוך העצמאות הזאת נוכל להיות אור לגויים. אולי דווקא כאשר אמריקה מתמודדת עם משבר זהות עמוק, ישראל נדרשת להאיר את הדרך לעולם החופשי. אלה ימי גאולה. לא תמיד הדרך קלה, אבל הכיוון ברור.
