אם לצביעות הפוליטית היה פרצוף, הוא היה נראה בדיוק כמו גוש ההונאה. חבורה של פוליטיקאים שמכרה לציבור ציונות, גיוס ושוויון בנטל, ועכשיו מגלה שהעיקרון החשוב ביותר שלה הוא דבר אחד: רק לא נתניהו. במשך חודשים, גם בעיצומה של מלחמה, הם ניהלו קמפיין אגרסיבי נגד החרדים. צעקו השתמטות, הטיפו על שוויון בנטל ונשבעו שיקימו ממשלה ציונית של משרתים. הם הציגו את עצמם כשומרי הסף של ביטחון ישראל.
ואז הגיע ריח הכיסאות, ופתאום כל העקרונות נזרקו לפח. ליברמן, שהפך את המאבק בחרדים למרכיב מרכזי בדרכו הפוליטית, נדרש להסביר כל נכונות לפשרות בנושא. גדי איזנקוט שהיה עטוף כדובי חמוד הציג לציבור ממלכתיות וקווים אדומים, נדרש להסביר כיצד ממשלה שתלויה בתמיכה של מפלגות ערביות וחרדיות לא ציונית ולא ברית מתגייסים מתיישבת עם הבטחותיו.
והנה השאלה שמרחפת מעל הכול: האם ההתנגדות לנתניהו היא תוכנית מדינית, תפיסת ביטחון ואידיאולוגיה שלמה – או רק הדבר היחיד שמסוגל לאחד פוליטיקאים שאינם מסכימים ביניהם כמעט על דבר? איזנקוט שילם מחיר אישי בלתי נתפס עם נפילת בנו גל ז"ל. אך דווקא לנוכח מחויבותו המוצהרת לשירות ולביטחון, הציבור רשאי לבחון את הפער בין הקווים האדומים שהציג והבטחות לבין ההונאה שהוא עשוי לעשות למי שהאמין בו.
ויש שאלה נוספת: מי באמת משפיע מאחורי הקלעים?
מה מידת ההשפעה של התורמים, בעלי ההון והיועצים המזוהים עם המחנה השמאל קיצוני המתנגד לנתניהו? האם קיימים קשרים בין מימון הפעילות הפוליטית לבין עיצוב סדר היום במשא ומתן? אין מקום לקבוע זאת ללא ראיות, אבל בהחלט יש מקום לדרוש שקיפות.
נתניהו הוא ראש ממשלה שניצב במשך שנים במרכז מחלוקת ציבורית חריפה. יריביו רשאים לפעול להחלפתו, בדיוק כפי שתומכיו רשאים להיאבק על המשך כהונתו. אלא שהשאלה אינה רק מי יישב בלשכה, אלא מה תהיה מדיניות הממשלה שתקום במיוחד שמפלגות אנטי ציוניות שולטות בה.
האם הרצון להחליף את נתניהו מצדיק ויתור על התחייבויות שניתנו לבוחרים? האם ממשלה שתקום סביב התנגדות לאדם אחד תוכל להסכים על החלטות ביטחוניות מול איראן, חמאס ואויבי ישראל? אלה אינן שאלות שוליות. הן לב הדיון הציבורי. גוש ההונאה ? המבחן שלו פשוט: להוכיח שהוא יותר מגוש אנטי-נתניהו.
אתמול גיוס, היום פשרות אפשריות. אתמול קווים אדומים, היום משא ומתן. הציבור זכאי לדעת אילו עקרונות במידה ויש בכלל יישארו בתוקף גם ביום שבו תיפתח הדלת ללשכת ראש הממשלה. כי להחליף את נתניהו זו מטרה פוליטית. להסביר איך מנהלים את מדינת ישראל ביום שאחריו – זו כבר אחריות לאומית.
