המערכת הפוליטית בישראל ניצבת בפני צומת דרכים דרמטי: לאחר סבב ההתייעצויות בבית הנשיא, הוטל המנדט להרכבת הממשלה על גדי איזנקוט, שנהנה מתמיכתם של 67 ממליצים לעומת 46 בלבד לבנימין נתניהו. אלא שמאחורי המספרים הללו מרחף תרחיש מדאיג מבחינת המחנה הלאומי – האפשרות להקמת ממשלת שמאל שתישען על המפלגות הערביות, או לחלופין הקמת "ממשלת אחדות" שעשויה להביא לשיתוק במערכה הקיומית שבה נתונה המדינה. בריאיון נרחב היום (ראשון) לעידו טאובר, התייחס יו"ר מפלגת 'זהות', משה פייגלין, למפת האיומים הפוליטית והביטחונית וסירב ליישר קו עם קריאות הפיוס ה"מזויפות".
"ממשלה שתוביל להמשך בניית מדינה חמאסית"
במענה לשאלה האם יסכים להצטרף לממשלת "אחדות רחבה" כדי למנוע הישענות על תומכי טרור, הציג פייגלין ניתוח מפוכח של שני הווקטורים המנוגדים: "הסכנה הזו היא סכנה פנימית שמאיימת בוודאי בצורה משמעותית על מדינת ישראל, ולכן איך אפשר להגיד לא לאחדות? זה הווקטור האחד", פתח פייגלין, אך מיד התריע מפני האשליה: "הווקטור השני הוא בדיוק הפוך: ממשלה שכזו תהיה הרי ממשלת שיתוק. היא לא תוביל לשום ניצחון בעזה, היא תוביל להמשך בנייתה של מדינה חמאסית בעזה, כפי שקורה כבר עכשיו, בחתימת נתניהו. בואו לא נרמה את עצמנו, זה הכול כבר מוכן מראש".
הדרישה להקפיא את תוצאות הבחירות: "כנסת ישראל לא תקום בחטא"
נוכח הדברים, הבהיר פייגלין כי 'זהות' בראשותו לא תהסס להישאר בחוץ: "יש מצב שבו מצד אחד נשמח על האחדות הזו, או שמצד שני נשמר את עצמנו באופוזיציה – כדי לא להיות חלק מהאחריות לטבח הבא". כשנשאל ישירות האם הוא לא שולל אפשרות שתוקם כאן "ממשלת אחדות", ומפלגתו תישאר באופוזיציה, השיב בנחרצות: "בוודאי שלא שולל את האפשרות הזאת".
"גייס חמישי בתוכנו – השמאל לא יבין זאת"
מכאן עבר פייגלין להציף את שורש הבעיה הלאומית לדבריו – "תופעת ההתרפסות ארוכת השנים של הממסד מול החברה הערבית והנהגתה", שמגיעה כעת לשיאה במאמצי גוש השמאל לגייס את תמיכתם הפוליטית: "מול פרצופנו מתפתחת מפלצת הרבה יותר מהותית וחשובה. אנחנו צריכים להבין שהציבור הערבי… גילה באופן הברור ביותר את פרצופו. מדובר בציבור שלא מקבל את האתוס המכונן שעליו נבנתה מדינת ישראל – הווה אומר מדינה יהודית בארץ ישראל, כמו שהכריז בן גוריון ב-48'".
פייגלין הפנה אצבע מאשימה ישירה למפלגת רע"מ: "אתה צריך לראות את מה שכתוב במצע של רע"מ: הם ידרשו את שינוי סמלי המדינה. כשאנחנו ויתרנו לשופט בית המשפט העליון כבוב על ההכרח לעמוד דום בשירת התקווה כי מופיעה שמה המילה 'יהודי', קיבלת בסוף את התוצאה הזאת".
לדבריו, הקו המחבר בין הפרות החוק היומיומיות לבין הבריתות הפוליטיות בשמאל הוא אובדן ההרתעה והריבונות: "הציבור הערבי, כתוצאה מהתרפסות רבת שנים ומזכויות יתר מטורפות שקיבל מאיתנו לאורך השנים, הבין שאנחנו בעצם מסכימים איתו שזו ארצו ולא ארצנו – ועכשיו מביא את זה לידי ביטוי פוליטי. הם עשו לנו כאן בית ספר… בזו לחוק כפי שהם בזים לכל חוק, ועשו כבתוך שלהם".
פייגלין תיאר בחריפות את הסכנה בהישענות על גורמים אלו: "יש בתוכנו גייס חמישי שמזוהה לחלוטין באופן גלוי עם הגרועים שבאויבינו, עם החמאס, וכמובן שלא מוכן לכנות את החמאס ארגון טרור. ואנחנו זורמים ומתרפסים. הייתי אצל הנשיא בשבוע שעבר, ואתה רואה שכל השדר שהנשיא מנסה לשדר הוא איכשהו בכל זאת להכיל גם את הדבר הזה. זה לא ייאמן".
בסיום דבריו, קרא פייגלין למחנה הלאומי להתעורר מהקונספציה הפוליטית ולשנות את כללי המשחק מן היסוד: "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: השאלה היא לא איך אנחנו מסתדרים איתם פוליטית, אלא איך אנחנו מסתדרים איתם אזרחית. המחנה הלאומי בשעתו הקשה – וזו שעתו הקשה – צריך להבין, כי ברור שהשמאל לא הולך להבין את זה: מי שלא נאמן למדינה הזו כמדינה יהודית – לא יכול להיות אזרח בה! אולי הוא יכול להיות תושב קבע, סוג של גרין קארד, אבל הוא לא יכול להיות אזרח".
