מכל הסצנות שהיו עד כה במעמד ההמלצות בבית הנשיא, המביך מכולם, המקומם מכולם, היה זה של נציגי יהדות התורה. נציגים יראי שמים, חובשי כיפה, שמצטרפים בהבל פיהם, במעטה של ניטרליות מזויפת, למחנה מחריבי היהדות ועולם התורה. הם עומדים שם, מדברים בשקט, כאילו הם רק שומרים על כבודם, ובפועל הם נותנים יד להשמדת כל מה שהם מתיימרים לייצג.
הכעס על נתניהו מובן. אין חולק על כך. הוא לא קיים את ההבטחה העיקרית שנתן להם בקדנציה החולפת ולא הסדיר את נושא הגיוס ומעמד בני הישיבות. הוא הבטיח ולא קיים. נקודה. אבל למי הם מצטרפים כנקמה? את זה צריך לשאול בקול רם. למחנה שחולל את הכל. לאלה שהפגיעה בבני התורה אצלם לא נעשתה כהפרת הבטחה, אלא כהבטחה. שהריסת עולם התורה לא הייתה תקלה אצלם, אלא האג'נדה שלהם מלכתחילה.
איזנקוט צפוי לקבל ראשון את המנדט – אבל נתניהו מכין לו הפתעה
נתניהו לא תיקן את המשבר. נכון. אבל הוא לא חולל אותו בעצמו. מי שיצר את המשבר, מי שהפך את בני הישיבות לעבריינים, מי שהפך את לימוד התורה לעבירה, אלה גלי בהרב מיארה ויצחק עמית.
ומה עושים נציגי יהדות התורה? מצטרפים למחנה שלהם. למחנה בהרב מיארה ויצחק עמית. אלה שביקשו לדרוס, לעצור, לקצץ. ששברו את הראש מה עוד אפשר לקחת, איך עוד אפשר להטיל סנקציות ומורא. מעצרים בלי סוף. בנתב"ג. בתחנת המשטרה בעת הגשת תלונה. באישון לילה בבתים. בחורים שנגררים ממיטותיהם כמו פושעים, אברכים שמושפלים מול ילדיהם, משפחות שחיות בפחד.
יהדות התורה הודיעה: לא נמליץ על אף מועמד להרכבת הממשלה
זה המחנה שאליו בוחרת יהדות התורה לחבור. לא מתוך חוסר ברירה. מתוך בחירה. מתוך נקמה קטנה על נתניהו, הם מוכנים למכור את עולם התורה למי שמבקש להחריב אותו.
ניטרליות, הם קוראים לזה. איזו ניטרליות? זו לא ניטרליות. זו בחירת צד. הצד הלא נכון. הצד שלחם בבני התורה, סטירה לציבור שבחר בהם כדי להגן על התורה, לא כדי להגיש אותה על מגש של כסף לשונאיה.
הקרב על המנדט: אלו המפלגות שיתייצבו היום סביב שולחן הנשיא
אם אכן יעשו זאת, אם אכן יחברו למחנה הזה, יהיה זה אות קלון נצחי על ראשם. לא עוד טעות פוליטית, לא עוד שיקול טקטי. כתם שלא יימחק. הדורות הבאים ישאלו איך קרה שנציגי התורה עצמם היו אלה שפתחו את הדלת למחריביה.
