הורים רבים מודאגים מהשפעת הרשתות החברתיות על בריאותם הנפשית של ילדיהם, במיוחד על רקע העלייה בשיעורי הדיכאון והחרדה בקרב צעירים. אולם, מחקר חדש ומקיף מטיל ספק בהנחה הרווחת שזמן מסך הוא האשם המרכזי. ניתוח -על של עשרות מחקרים מצא קשר חלש באופן מפתיע בין משך השימוש ברשתות חברתיות לבין תסמיני דיכאון וחרדה בקרב בני נוער.
פחות מ-1% מהשונות בחרדה ודיכאון
במסגרת המחקר, החוקרים אספו וניתחו נתונים מ-37 מחקרים שנערכו ב-15 מדינות וכללו קרוב ל-80,000 צעירים בגילאי 10-24. הממצא המרכזי היה שהזמן המוקדש לרשתות חברתיות הסביר פחות מ-1% מהשונות בחומרת תסמיני החרדה והדיכאון. מסקנה זו נותרה יציבה גם בהשוואה בין מתבגרים צעירים למבוגרים יותר, וגם כאשר נבחנו מחקרים עדכניים יותר, שנערכו לאחר כניסת תכונות ממכרות כמו גלילה אינסופית.
מתוך כלל המחקרים שנסקרו, רק מחקר אחד היה ניסויי, כלומר כלל התערבות ישירה של החוקרים. במחקר זה, הגבלת השימוש ברשתות חברתיות לשעה ביום נמצאה כמועילה רק עבור צעירים שאובחנו מראש עם רמות גבוהות של דיכאון. 36 המחקרים האחרים היו מחקרי תצפית, שעקבו אחר דפוסים וקשרים סטטיסטיים בלבד, ולא הוכיחו קשר של סיבה ותוצאה. הנתונים מראים שהקשר הסטטיסטי הכולל נותר חלש מאוד.
הפתרון מורכב יותר מהגבלת מסכים
הממצאים מצביעים על כך שהגבלת זמן המסך לבדה ככל הנראה אינה הפתרון למשבר בריאות הנפש בקרב צעירים. החוקרים מדגישים כי יש לחקור גורמים פוטנציאליים נוספים, שעשויים להשפיע על המצב הנפשי. בין הגורמים שנבחנים נכללים לחצים אקדמיים גוברים, אי-שוויון חברתי, חוסר ביטחון תעסוקתי, חרדת אקלים ושימוש בחומרים ממכרים. התמונה הכללית מורכבת ודורשת התייחסות רחבה יותר מהתמקדות ברשתות החברתיות.
לסיכום, בעוד שמדינות שונות בוחנות הטלת מגבלות על שימוש ברשתות חברתיות בקרב קטינים, המחקר הנוכחי מציע שאין להניח כי צעד זה יפתור את הבעיה. הבנת הגורמים העמוקים והמורכבים למשבר בריאות הנפש בקרב הדור הצעיר נותרה משימה קריטית עבור חוקרים וקובעי מדיניות. הפתרון, ככל הנראה, אינו טמון רק בכיבוי המסך.
