עוד חוזר הניגון. שוב היועצת המשפטית לממשלה מחבלת בחקירה שלא נוחה לה. שוב היועצת, במעטה של שמירת החוק, מנצלת את תפקידה כאחרונת הפוליטיקאים.
ויודגש מראש, כדי שלא יהיה ספק: גלי בהרב מיארה מצויה בניגוד עניינים חמור בעיסוק בסוגיית הבחירות לכנסת. יש לה עניין מובהק בממשלה שתשאיר אותה בתפקידה, וחשש מובן מפני ממשלה שכמה מראשי המפלגות בה הודיעו שבכוונתם להיפטר ממנה. זה לא חשד תיאורטי. זו מציאות פוליטית גלויה שכל אחד מבין.
ראש השב"כ זיני: היועמ"שית מסכלת את חקירת פרשת טרור הקלפיות
כשהיא יושבת לצד יו"ר ועדת הבחירות וראש השב"כ, היא לא גורם אובייקטיבי שמעוניין להגיע לחקר האמת. היא גורם פוליטי, בעל עניין, עם אינטרס מובהק. היא לא יושבת שם כמשקיפה ניטרלית. היא יושבת שם כמי שעתידה המקצועי תלוי בתוצאות של ההליך שהיא אמורה לפקח עליו.
בדיוק כמו שבשמאל היו זועקים, ובצדק, אם היו רואים את ראש הממשלה עוסק בסוגיה כממונה על השב"כ, כאילו הוא גורם אובייקטיבי ולא מועמד בבחירות, כך צריך לנהוג כאן. אי אפשר לקבל מצב שבו מי שיש לה אינטרס אישי ישיר בתוצאות הבחירות היא זו ששומרת על טוהר ההליך. את הפגע הרע הזה צריך להרחיק משמירה על ההליך הדמוקרטי, החף מהתערבות זרה.
מי שממונה על טוהר הבחירות היא ועדת הבחירות. מי שממונה על שמירת סדרי הממשל הדמוקרטי בישראל הוא השב"כ. אלה הגופים שיש להם סמכות, ואלה הגופים שצריכים לעסוק בעניין.
אפשר למתוח ביקורת על סולברג וזיני מכל מיני כיוונים. אפשר להתווכח איתם, אפשר לא להסכים איתם. אבל אי אפשר להגיד שמישהו מהם בעל עניין אישי. היועמ"שית כן.
יותר משהיא נלחמת על בית הנבחרים הישראלי, היא נלחמת על הכיסא הפרטי שלה. יותר משהיא מגנה על שלטון החוק, היא מגנה על המשך כהונתה. וכשהקרב על הכיסא מתחפש לקרב על הדמוקרטיה, הניגון המוכר חוזר שוב, וכולנו כבר מכירים אותו בעל פה.
