תכירו את גלי הבולמת: כשזה נוגע ללשכת ראש הממשלה, ליד ימינו או ליועצים שלו, היד שלה קלה להחריד על ההדק. שם אין היסוסים, אין עיכובים, אין שום רגישות ובטח שלא הוגנות. פושטים, מחרימים טלפונים, עוצרים וחוקרים כמובן שהכל בשידור חי כי הכל כשר והכל מותר.
אבל כשמדובר בעוזרים פרלמנטריים זוטרים של חברי כנסת מהרשימה המשותפת, פתאום משהו משתנה. גלי נהיית רגישה וענוגה, איטית ועצלה לפעמים היא עסוקה כל כך אבל תהיו בטוחים שהעניין לא יטופל.
הנה, כשהשב"כ רוצה לרדת לשורש של חשד להתערבות זרה ולכספים שזרמו ממדינה עויינת כדי להטות את תוצאות הבחירות, גלי בהרב-מיארה נעמדת על הרגליים האחוריות. פתאום עוזרים פרלמנטריים הם קודש הקודשים. אסור לגעת בהם, אסור לתשאל אותם, והכל דורש אישור אישי ומיוחד שלה.
מהחוקרים היא דורשת קודם כל להוכיח חשד מבוסס נגד חבר הכנסת עצמו, ורק אחר כך אולי היא תואיל בטובה להרשות להם לבדוק את הצוות. איפה נשמע דבר כזה בחקירה פלילית או מודיעינית? מתי אי פעם חקרו פרשה מלמעלה למטה במקום לבדוק קודם את אנשי השטח?
מה לעשות? ככה נראית הדמוקרטיה הסלקטיבית שלנו, חשבתם שטוהר הבחירות על חשד חמור שגורמים זרים קנו כאן קולות והיטו מנדטים חשוב? אם כן חישבו שנית.
אני ואתם שואלים אם אין מה להסתיר, למה לחסום את השב"כ?
למה להערים קשיים משפטיים דווקא כשמנסים לגלות מאיפה הגיע הכסף ומי משך בחוטים? בסוף קיבלנו את הרושם שגלי מפחדת, גלי שלנו ממש חוששת ממה שיתגלה בחקירות השב"כ על ההתערבות הקטארית. עכדיו רק נשאר לגלות, למה לעזאזל.
