איך קורה שברגע שמתגלה חשד לכסף קטארי שהיטה מנדטים, המערכת כבר מודיעה שהתוצאות שרירות וקיימות? עוד לא התחילה בדיקה רצינית, וכבר מתייצבים להרגיע אותנו ששום דבר לא ישתנה, ושחלילה לא נערער על התוצאה?
חרף החשדות החמורים: סולברג קבע – תוצאות הבחירות לא ישתנו
במקום להפוך כל אבן ולהפעיל כל כלי של השב"כ כדי לרדת לשורש העניין, אנחנו שומעים על בכירים שבולמים ועל גרירת רגליים. במקום להגן על טוהר הבחירות, נראה שהמטרה הראשונה של ראשי המערכת היא לסגור אירוע, לשמור על השקט התעשייתי, ובעיקר לשמר את התוצאות הנוכחיות, גם אם הן לא הושגו בצורה חוקית.
אנחנו מכירים טוב טיוחים, לא? התרגלנו.
ראינו את אותה שיטה בדיוק בפרשת כוח 100, ראינו את המריחות ואת הגיבוי האוטומטי סביב הפצ"רית. אפילו את זוועות השבעה באוקטובר מנסים לטייח, בזמן שראיות נעלמות והחקירה מזדהמת.
בכל פעם שמתגלה מחדל עמוק שמאיים על המערכת, היא מתכנסת לתוך עצמה, ממסמסת חקירה ומנרמלת את הריקבון. מתדרכים, מרגיעים את כולנו ומקווים שהציבור המטומטם ישכח והסערה תחלוף מאליה.
והנה, גם הפעם מנסים להרדים אותנו, אפילו שמדובר בלב הפועם של המדינה. בקול שלנו בקלפי, בדמוקרטיה שלנו, בעתיד של הילדים של כולנו, בפנים של הארץ הזו.
תגידו, יש לנו פריבילגיה לשתוק? יש לנו זכות לדלג על החשדות האלה? מותר לנו לקבל את ההרדמה הזו, את הטענה שמה שגילינו אתמול על מעורבות קטארית וקניית קולות בסדר גודל כזה "לא משפיע על תוצאות הבחירות"?
במדינה אחרת, מה כבר היו עושים עם מעורבות בסדר גודל כזה? לא אגזים אם אומר שזו יכולה להיות בכלל עילה למלחמה. לטאטא חשד להטיית בחירות רומס את מעט האמון שעוד נשאר לעם ישראל במערכות אכיפת החוק.
אם היה מדובר כאן בדמוקרטיה אמיתית, לא היו מפחדים מהאמת, גם אם היא דורשת בחירות חוזרות.
השאלה המעניינת היא עלינו: האם נסכים להיות עוד צופים מהצד בעוד מופע טיוח, שבו הקול של הציבור נמחק כדי להגן על המערכת?
או שאולי הפעם הציבור הישראלי לא יקנה את השקט המזויף הזה, ולא ייתן לאף אחד לקבור את החקירה שתשפיע על קיומנו כאן כמדינת הלאום היהודי.
