היום שלחו חברי כנסת ושרים לשעבר מכתב לראשי גוש השינוי בבקשה לשבת עם הרשימות הערביות, "שיתוף הפעולה יהפוך אותנו למדינה הומנית השוחרת שלום וביטחון", כך הם כותבים. בסוף השבוע פרשנים ועיתונאים מסבירים שמי שיוצא נגד הישיבה עם המפלגות הערביות לוקה בגזענות. קחו לדוגמה את פרשן ערוץ 12, מוחמד מג'אדלה, שאמר: "יש פה מופע מבזה של גזענות כנגד 20% מאזרחי מדינת ישראל שיצאו והצביעו".
אין בעיה עם ערבים. יש בעיה עם מי שרוצים בהשמדתנו. עם מי שמתייחסים לחמאס כאל ארגון צדקה ומסרבים להגדיר אותו ארגון טרור. עם מי ששואפים להקים מדינה פלסטינית על חורבות מדינת ישראל, ופועלים לסיום קיומה של מדינת היהודים – באלימות, בעימות צבאי או באמצעות כרסום מבפנים במוסדות המדינה. זו לא גזענות. זה קו אדום.
הציבור הערבי לא יצא בהמוניו להצביע ליוסף חדאד מעמך ישראל. הוא בחר במפלגות שבכל מדינה מתוקנת היו נפסלות על תמיכה באויב. אבל בשמאל מעדיפים להדביק תווית: גזענים. כי הרבה יותר קל להאשים במקום להתמודד עם השאלות הקשות שהוא מעלה. במשך שנים הזדעזענו מעליית האסלאם הרדיקלי באירופה ומהנכונות של פוליטיקאים להעניק לו לגיטימציה בשם הסובלנות והפרוגרס. פה בישראל נותנים לו כרטיס ישיר להנהגה.
אנחנו מזהירים מפני הסכנה הזאת כי האיום כבר כאן. שר לנו בפנים "בילאדי בילאדי" ואנחנו טומנים את ראשנו בחול. אנחנו חיים להתעורר. כי מדינה לא מאבדת את עצמה רק כשהאויב פורץ את שעריה. לפעמים היא מאבדת את עצמה כשמי שאמורים להגן עליה פשוט פותחים לו את הדלת.
