במשך ארבע שנים החרדים היו שק החבטות שלכם. בכל אולפן, בכל מהדורה ובכל נאום ציירתם אותם כאויבי המדינה, כטפילים וכמי שאחראים לכל אסון שקורה פה. רמסתם כל חלקה טובה, הפכתם ציבור שלם ללא לגיטימי, יצרתם דמוניזציה שיטתית ושיסיתם בנו ברחובות בלי להניד עפעף. הפכתם את החרדים לשורש כל רע, מחקתם אותם מכל שותפות, והתרתם את כבודם כאילו אין להם חלק ונחלה בארץ הזאת.
שפכתם את דמם באולפנים, התייחסתם אליהם כאל נטל מסוכן, והתחרתם ביניכם מי יורק עליהם יותר חזק. ישבתם לכולנו על העורק הראשי ולא נחתם, חפרתם, לא נחתם
ופתאום, המפה הפוליטית התהפכה לכם בפרצוף. פתאום הקלפים נטרפו, אין לכם קואליציה, אין לכם רוב, ואין לכם דרך להקים שלטון בלי האצבעות שלהם. ברגע אחד נעלמו החרמות, התפוגג הזעם הקדוש, והחרדים הפכו לשותפים פוטנציאליים ולפרטנרים לגיטימיים, הופ! קסם.
עכשיו אתם מחייכים, שולחים שליחים בחדרי חדרים ומצפים שימחלו לכם על השפלה של שנים תמורת הבטחות ריקות. הצביעות הזו זועקת עד לב השמיים ומעוררת בחילה. אי אפשר לרמוס ציבור עד עפר כשנוח לכם פוליטית, ואז לרוץ לחזר אחריו ברגע שנתקעתם בלי כיסא. מי שדרך עליהם אתמול לא יקבל מהם גלגל הצלה מחר, המשחק הזה נגמר.
הזיכרון של כולנו לא קצר, והפעם הכללים השתנו לחלוטין. ולאחי החרדים אני קורא. אסור לכם להיות הסמרטוט של השמאל. אסור לכם לנהוג כאישה מוכה. ומעל הכל אסור לכם לחבור למי שבמשך כל הזמן הזה נלחם בזהותה היהודית של מדינת ישראל.
