שלוש שנים סוערות מאז השבעה באוקטובר מתרכזות כעת גם אל הקלפי באמריקה. נראה שהציבור בארה"ב התחלק לצדדים מאוד ברורים בכל הנוגע למלחמה הישראלית – והתוצאה היא טלטלה חסרת תקדים בבית ההיסטורי של היהודים, המפלגה הדמוקרטית.
אם בעבר הדמוקרטים נהנו מתמיכה מוחצת של 78% עד 83% בקרב היהודים, ממוצע הסקרים הטרי מראה ירידה חדה ל-65% עד 67% בלבד. אז איך נסדקה הברית ההיסטורית בין הדמוקרטים, היהודים וישראל, ואיך מעורב בזה כסף קטארי?
כשחושבים על המפלגה הדמוקרטית, ישראל והיהודים ב-2026, התמונות והקולות שעולים בזיכרוננו הם קטעי מוות של תמיכה בחמאס שמשתלטת על רחובות ניו יורק. בעבר הם היו בשוליים השערורייתיים, נגע רע שאסור להתקרב אליו, אבל בשנים האחרונות המסר שלהם הכה שורש, וכעת המסר הזה הוא האודישן שכל מועמד דמוקרטי ברחבי ארצות הברית חייב לעבור כדי לחלום על מושב בקונגרס.
בניו יורק, המדינה בעלת הריכוז היהודי הגדול באמריקה, מדובר כבר בצניחה חופשית: מ-70% תמיכה בבחירות הקודמות למפלגה הדמוקרטית, ל-52% בלבד – אלו נראים אחוזים דמיוניים. העיר שהיא היום לב של שנאה אנטי-ישראלית, קיבלה בעבר בזרועות פתוחות את ראש הממשלה הישראלי הראשון.
כאשר מסתכלים אחורה, נזכרים בדוד בן גוריון מעניק מנורה לנשיא הדמוקרטי, הארי טרומן, המנהיג האמריקאי שהכיר במדינת היהודים ומי שמחזיק אז גם בתואר ראש מפלגת היהודים באמריקה. באותה תקופה, יהודי ארצות הברית חיפשו הכרה, חיבוק ממסדי, חיבור לאמריקניזם, וזה בדיוק מה שהדמוקרטים הציעו להם.
יש מה שנקרא את תיאוריית המטריה. בעצם, כשהיהודים הגיעו, אז ארצות הברית של אמריקה פרסה להם מטריה – וזאת הייתה המפלגה הדמוקרטית שבעצם פרסה ליהודים וקיבלה אותם. לא היה, מבחינת האמריקאים, שום שוני בין יהודי לבין כל אזרח אמריקאי אחר- וזה נשאר אצל היהודים לדורות.
השיא שבחיבור הזה הגיע בשנת 2000, כשהסנאטור ג'ו ליברמן נבחר למועמד המפלגה לסגן הנשיא, היהודי הראשון אי פעם לקבל מעמד שכזה. לא יחלוף עוד הרבה זמן עד שיגיע עוד יהודי לקדמת הבמה, אבל עם תוכניות אחרות לחלוטין.
שנים ארוכות חיפש האסלאם הפוליטי צוהר למקבלי ההחלטות, וברני סנדרס היהודי היה זה שפתח להם את הדלת. ביום שבו טראמפ מושבע, באותו יום ממש, מתקיימת "צעדת הנשים" בוושינגטון כנגד היבחרו של טראמפ, שמצד אחד עומד סנדרס ומצד שני זו אקטיביסטית מוסלמית, לינדה סרסור, והם מובילים בעצם את ההתחלה של הזריעה של השתילים הפרוגרסיביים.
הסיפור מסתבך כאשר שתי מועמדות נכנסות לקונגרס בשנת 201. לאחת קוראים אילהאן עומאר, מהגרת מסומליה, והשנייה רשידה טליב, המהגרת משכם. שתיהן מקדמות בתור חברות קונגרס נרטיב של התחברות לקהילה הגאה – למרות שזה אנטי-מוסלמי ברמה הכי משמעותית, אין יותר אנטי-מוסלמי מזה.
הקואליציה שנבנית בשוליים בין מיעוטים מוסלמים התחילה לקטוף הישגים גם ברמה המקומית, וב-2026 מהגר צעיר מקווינס, אחד בשם זוהרן ממדאני, הופך לראש העיר החשובה בעולם. וכעת, יש להם נער פוסטר חדש, עבדול א-סייד. א-סייד, בעל אזרחות אמריקאית ומצרית, יליד מישיגן, יכול להפוך בשבוע הבא ל"מוסלמי הראשון בסנאט האמריקאי".
לא מדובר בסתם עוד פוליטיקאי, אלא באחד שאימו עבדה ב"ארגון צדקה" של האחים המוסלמים ואחותו היללה את טבח שבע באוקטובר ברשתות החברתיות. בנוסף, גיסתו הופיעה ברשימת מעקב של חשד לפעולות טרור, כאשר הוא עצמו שלח מכתב תמיכה למוחמד מורסי, מי שהיה נשיא מצרים מטעם האחים המוסלמים אחרי נפילת מובראק (ולפני עליית א-סיסי).
בעקבות ההתפתחות המוסלמית, יהודים במישיגן וברחבי ארצות הברית סוף סוף מתחילים להתעורר, ואנחנו מתחילים לקבל את הפידבקים האלה גם ממדינות שעד היום כמעט הרוב היהודי בהן היה דמוקרטי מובהק. וזו התקווה הגדולה, כי עדיין אפשר לשמור על הקשר ההיסטורי בין אמריקה, ישראל והיהודים, אבל צריך להזיע בשביל זה, ולכן צריך להגיע לקהילות ומסרים חדשים.
