"הפסיד כמו טירון": המתקפה הראשונה על איזנקוט מבית

עוד לפני שהושלמה ספירת הקולות, במחנה מתנגדי נתניהו כבר החלו לחפש את האשם. חברת הכנסת מיכל שיר מיש עתיד פתחה היום (רביעי) במתקפה חריפה נגד יו"ר מפלגת ישר, גדי איזנקוט.

המשך הכתבה חינם באפליקציית C14

6+

"איזנקוט נלחם כמו רמטכ"ל מול הגוש והפסיד כמו טירון פוליטי מול נתניהו", כתבה שיר. לטענתה, איזנקוט בחר להיאבק במפלגות השותפות למחנה, במקום להרחיב את הגוש ולהעביר אליו מצביעים מהימין.

הבחירות לא נגמרו: זה מספר המעטפות הכפולות

לפני שעתיים|דסק C14

שיר טענה כי איזנקוט ניצח בקרב הלא נכון. לדבריה, הוא התעלם מהאזהרות שהשמיעו נפתלי בנט ויאיר לפיד במהלך הקמפיין. נתניהו, כך כתבה, נדרש בעיקר להמתין לטעויות של יריביו.

6+

המתקפה שלה היא פומבית, אך הביקורת רחבה יותר. לפי דיווח ב"ישראל היום", בכמה ממפלגות הגוש מאשימים את קמפיין "המפלגה הגדולה" של איזנקוט בהעברת קולות בין מפלגות המחנה, במקום בהגדלת מספר תומכיו.

כ"ץ יוצא נגד ניסיון ההמרדה של איזנקוט: "אמירה לא דמוקרטית"

לפני כשעה|דסק C14

התקווה הופכת לאשם

האש המופנית כעת לעבר איזנקוט אינה חריגה במחנה מתנגדי נתניהו. מדובר בדפוס שחוזר על עצמו במשך שנים: בכל מערכת בחירות מוצג מועמד חדש כמי שיפצח את החידה, ינצח את נתניהו ויחליף את שלטון הימין. כשהניסיון נכשל, אותו מועמד הופך מתקווה גדולה לאשם התורן.

6+

כך נוצרה במחנה תרבות פוליטית שבה ההפסד אינו מוביל רק לחשבון נפש על הדרך, המסרים והעמדות. הוא מוביל כמעט מיד לחיפוש אחר ראש חדש. הבעיה, לפי הגישה הזאת, אינה בהכרח האסטרטגיה או הניתוק מחלקים בציבור – אלא האדם שנבחר להוביל אותה.

לא צריך 61 כדי לשלוט: התרחיש שממנו חוששים בימין

לפני שעתיים|דסק C14

התופעה בלטה במיוחד במפלגת העבודה. שמעון פרס החליט שלא להתמודד שוב על הנהגת המפלגה בעקבות הביקורת לאחר הפסדו לנתניהו ב-1996. אהוד ברק עשה זאת לאחר התבוסה לאריאל שרון ב-2001. עמרם מצנע פרש בעקבות הביקורת שספג לאחר בחירות 2003. באותה תקופה התחלף יושב ראש הליכוד בתדירות נמוכה בהרבה.

גם יצחק הרצוג, שהוביל את המחנה הציוני ל-24 מנדטים בבחירות 2015, איבד את הנהגת העבודה כעבור שנתיים בלבד. הוא סיים במקום השלישי בבחירות הפנימיות, לאחר שהביקורת על כישלונו להחליף את נתניהו המשיכה לרחף מעל הנהגתו.

מנתניהו לגנץ – ומגנץ לאיזנקוט

ציפי לבני הובילה את קדימה בבחירות 2009 והפכה אותה לסיעה הגדולה בכנסת, אך לא הצליחה להקים ממשלה. לאחר תקופה באופוזיציה הפסידה לשאול מופז בבחירות המקדימות של 2012 ופרשה מהמפלגה.

6+

בני גנץ הוצג לאחר מכן כמועמד שיוכל לסיים את שלטון נתניהו. כחול לבן התמודדה בשלוש מערכות בחירות רצופות, אך התפרקה כאשר גנץ החליט להצטרף לממשלת נתניהו ב-2020. יש עתיד ותל"ם נפרדו ממנו, והמחנה עבר לחפש הנהגה ומסגרת חדשות.

כעת מגיע תורו של איזנקוט. הוא הוצג במהלך מערכת הבחירות כמועמד הביטחוני והממלכתי שיוכל למשוך מצביעים מהימין. עוד בטרם התבררו התוצאות הסופיות, כבר נשמעות הטענות כי במקום להגדיל את המחנה הוא החליש את שותפיו וניהל מולם את הקרב המרכזי.

6+

הברית החזיקה עד הקלפי

המתקפה בולטת במיוחד לנוכח ההסכם שעליו חתמו ראשי גוש מתנגדי נתניהו לפני הבחירות. איזנקוט, בנט, יאיר גולן, אביגדור ליברמן ויאיר לפיד התחייבו לפעול יחד ולהימנע מתקיפת המפלגות השותפות עד להקמת הממשלה.

ראשי המפלגות עצמם עדיין מקפידים על שתיקה יחסית. לא פורסמה דרישה להדיח את איזנקוט, ואין בשלב זה מרד מאורגן נגד הנהגתו. אולם שיר כבר שברה את מעטה האחדות, והביקורת האנונימית מתוך המפלגות מלמדת שהדיון על האחריות להפסד החל.

יאיר גולן מציג במקביל דרך הפוכה מזו שהוביל איזנקוט. יו"ר הדמוקרטים קורא להקים ממשלה בשיתוף המפלגות הערביות וטוען כי למחנה מתנגדי נתניהו יש רוב של 65 חברי כנסת. בכך הוא מערער בפועל על הקו של איזנקוט, שהתמקד בהקמת ממשלה בעלת רוב ציוני.

6+

הנהגת איזנקוט עוד לא הגיעה לסופה, גם תוצאות הבחירות עוד לא הבשילו לממשלה. אך המנגנון המוכר כבר נכנס לפעולה: נתניהו נשאר במרכז המגרש, ויריביו מתחילים שוב להתווכח מי מהם אשם בכך שלא הצליח להזיז אותו.