מיליוני אמריקנים צפויים לצאת ביום שלישי הבא (3 בנובמבר) לקלפיות במסגרת בחירות האמצע בארצות הברית, שיתקיימו שנתיים לאחר חזרתו של הנשיא דונלד טראמפ לבית הלבן. הנשיא עצמו אינו עומד לבחירה, אך התוצאות עשויות לקבוע את מאזן הכוחות בוושינגטון בשנתיים האחרונות של כהונתו השנייה. במוקד המאבק עומדת השליטה בשני בתי הקונגרס, המוחזקת כיום בידי הרפובליקנים, בעוד הדמוקרטים מבקשים להשיג רוב שיאפשר להם לבלום חלק מיוזמות הממשל ולהגביר את הפיקוח עליו.
בניגוד לבחירות לנשיאות, המתקיימות אחת לארבע שנים, בחירות לקונגרס נערכות מדי שנתיים. אחת לארבע שנים הן מתקיימות באמצע כהונתו של הנשיא, ולכן הן מכונות "בחירות האמצע". במסגרת הבחירות יעמדו לבחירה כל 435 המושבים בבית הנבחרים האמריקני, שבו אורך כהונתו של כל חבר הוא שנתיים. בסנאט, המונה 100 חברים המכהנים שש שנים, מתחלף בכל מערכת בחירות רק חלק מהמושבים. השנה יעמדו לבחירה 35 מושבים, לרבות בחירות מיוחדות.
רגע לפני הבחירות: חברת הסקרים הודתה שפברקה את הנתונים
במקביל ייערכו בחירות למושלים במספר מדינות, לבתי מחוקקים מקומיים ולתפקידים נוספים ברשויות השונות. שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בישראל. האמריקנים אינם מצביעים לרשימות ארציות, אלא בוחרים מועמדים המייצגים מחוזות בבית הנבחרים או מדינות בסנאט. ברוב המרוצים, המועמד שקיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר הוא המנצח.
משמעות הדבר היא שגם אם מפלגה אחת מובילה במספר הקולות הכולל ברחבי ארצות הברית, אין בכך כדי להבטיח שתשיג רוב מושבים בקונגרס. התוצאה נקבעת בכל מחוז ומדינה בנפרד.
תפנית בדרך לנשיאות? ואנס מטיל ספק בתמיכתו של טראמפ
הרפובליקנים מחזיקים כיום בשליטה בשני בתי הקונגרס, מצב שאפשר לממשל טראמפ לקדם חלקים מסדר יומו באמצעות שיתוף פעולה עם המחוקקים ממפלגתו. אלא שהסקרים לקראת בחירות האמצע מצביעים על תחרות משמעותית, ובחלקם נרשם יתרון לדמוקרטים. בסקר ABC News, וושינגטון פוסט ו-Ipsos מ-18 באוקטובר קיבלו הדמוקרטים תמיכה של 52% לעומת 44% לרפובליקנים בשאלת ההעדפה הכללית בבחירות לבית הנבחרים – פער של שמונה נקודות אחוז.
מדובר במדד ארצי של העדפות הבוחרים, ולא בתחזית ישירה לחלוקת המושבים. בשל שיטת הבחירות המחוזית, גם יתרון משמעותי בסקר כזה אינו מבטיח רוב בבית הנבחרים. המאבק מתנהל גם בסנאט, שם מתמקדים שני המחנות במספר מצומצם יחסית של מדינות שעשויות להכריע את השליטה בבית העליון.
אמה של מועמדת בבחירות קוראת לא להצביע לה: "הבת שלי שקרנית"
בין המדינות שבהן מתקיימים מרוצים חשובים נמצאות צפון קרוליינה, אוהיו, מיין, אלסקה, טקסס ואיווה. תוצאותיהן עשויות להשפיע על יכולת הדמוקרטים לצמצם את הרוב הרפובליקני או להפוך את מאזן הכוחות.
כדי להשיג שליטה בבית הנבחרים, הדמוקרטים נדרשים להגדיל את מספר המושבים שבידיהם ולהגיע לרוב של לפחות 218 מתוך 435, בהנחה שכל המושבים מאוישים. בסנאט המשימה מורכבת יותר, בין היתר משום שלא כל המושבים עומדים לבחירה באותה שנה. בנוסף, כאשר הסנאט מחולק שווה בשווה, לסגן נשיא ארצות הברית יש סמכות להכריע בהצבעות שוויון, ולכן הרכב הבית והזהות המפלגתית של סגן הנשיא חשובים לקביעת השליטה בו.
מבחינת הרפובליקנים, שמירה על שני בתי הקונגרס תאפשר לטראמפ להמשיך לפעול מול רוב ממפלגתו, אף שגם במצב כזה אין הבטחה שכל הצעותיו יאושרו. מנגד, הדמוקרטים רואים בבחירות הזדמנות להשיג כוח מוסדי משמעותי דווקא בתקופה שבה הנשיא עצמו אינו עומד לבחירה.
התרחיש הראשון הוא שהרפובליקנים ישמרו על השליטה בשני בתי הקונגרס. במקרה כזה יוכל הממשל להמשיך לקדם יוזמות חקיקה ותקציב באמצעות בעלי בריתו בקונגרס, בכפוף להסכמות בתוך המפלגה ולכללי ההצבעה בשני הבתים.
תרחיש שני הוא שהדמוקרטים ישיגו רוב בבית הנבחרים, בעוד הרפובליקנים ימשיכו לשלוט בסנאט. במצב כזה, טראמפ ייאלץ להתמודד עם בית מחוקקים הנשלט בידי יריביו הפוליטיים. הדמוקרטים יוכלו למנוע אישור של הצעות חוק שאינן מקובלות עליהם, להשפיע על המשא ומתן התקציבי ולהפעיל את סמכויות הפיקוח של ועדות בית הנבחרים. הוועדות עשויות לזמן בכירים בממשל לעדויות, לדרוש מסמכים ולפתוח בבדיקות ובחקירות בנושאים הנוגעים להתנהלות הממשל.
השליטה בבית הנבחרים תעניק לדמוקרטים גם אפשרות לקדם הליכי הדחה נגד הנשיא, אם יבחרו בכך. עם זאת, הדחה מתפקיד מחייבת הרשעה בסנאט ברוב של שני שלישים מהסנאטורים המשתתפים בהצבעה, ולכן רוב בבית הנבחרים לבדו אינו מספיק להדחת נשיא מכהן.
אובדן השליטה בשני בתי הקונגרס יציב בפני טראמפ מגבלות נוספות. מלבד היכולת לבלום חקיקה ולהשפיע על התקציב, שליטה דמוקרטית בסנאט תאפשר למפלגה להשפיע באופן ישיר על אישור מינויים בכירים בממשל הפדרלי ועל מינוי שופטים. לסנאט סמכות לאשר או לדחות מועמדים שמציג הנשיא לתפקידים רבים, ובהם שופטים פדרליים, שגרירים ובכירים בממשל.
לפיכך, רוב דמוקרטי בסנאט עשוי להקשות על טראמפ לאייש תפקידים מרכזיים בהתאם להעדפותיו, גם כאשר המינוי עצמו נמצא בסמכותו כנשיא. עם זאת, הנשיא ימשיך להחזיק בסמכויותיו החוקתיות, ובהן סמכויות בתחומי מדיניות החוץ, הביטחון והפעלת הרשות המבצעת. שליטה דמוקרטית בקונגרס לא תביא לסיום כהונתו, אך עשויה לשנות במידה ניכרת את יכולתו לקדם מדיניות באמצעות חקיקה.
בחירות האמצע נחשבות באופן מסורתי למבחן ציבורי של הנשיא המכהן, גם כאשר שמו אינו מופיע על פתקי ההצבעה. הבוחרים עשויים להצביע על בסיס סוגיות מקומיות, זהות המועמדים ומצב הכלכלה, אך התוצאה הארצית נתפסת גם כביטוי למידת שביעות הרצון מתפקוד הממשל.
עבור טראמפ, ההכרעה חשובה במיוחד משום שהיא תקבע עם איזה קונגרס יידרש לעבוד עד תום כהונתו השנייה. המאבק אינו מתמצה בשאלה איזו מפלגה תזכה במספר גדול יותר של מושבים. הוא נוגע ליכולת לאשר תקציבים, להעביר רפורמות, למנות בכירים ולנהל את מערכת היחסים בין הבית הלבן לבין הרשות המחוקקת.
לתוצאות בחירות האמצע עשויה להיות משמעות גם מחוץ לגבולות ארצות הברית, ובכלל זה ביחסים עם ישראל. הקונגרס ממלא תפקיד חשוב באישור תקציבים, בסיוע ביטחוני למדינות זרות, בפיקוח על מדיניות החוץ של הממשל ובקידום חקיקה הנוגעת לסנקציות וליחסים בינלאומיים. שינוי במאזן הכוחות בין הרפובליקנים לדמוקרטים עשוי להשפיע על הדיונים בנושאים אלה, גם אם הסמכות לנהל את מדיניות החוץ האמריקנית נותרת במידה רבה בידי הנשיא.
ביום שלישי, 3 בנובמבר, האמריקנים לא יבחרו נשיא חדש. הם יקבעו מי יחזיק ברוב בבית הנבחרים ובסנאט, ומכאן גם עד כמה יוכל טראמפ להסתמך על הקונגרס בשנתיים האחרונות של כהונתו. ההכרעה שתתקבל בקלפיות תשפיע על מאזן הכוחות בוושינגטון, ועשויה להשליך גם על ההחלטות שיתקבלו בנוגע לישראל ולמזרח התיכון.
