צוותי התגובות של המפלגות השונות נכנסו אמש לכוננות גבוהה. מטרתם הייתה לצפות בנאום הבכורה של בני גנץ ולמצוא בו את הסדקים והפגמים. גנץ תוכנן לדבר 12 דקות בלבד. נאומו נמשך הרבה יותר, בין היתר בגלל ההצטרפות בדקה ה-90 של השותף החדש, בוגי יעלון.
חלפו דקות מהרגע שגנץ ירד מהבמה לקהל המעודדים שהוזמן מראש והתגובות הכתובות והמצולמות כבר שוגרו לכל עבר. במפלגת "כולנו" של כחלון כנראה לחוצים מאוד מהמפלגה החדשה ומהעומד בראשה, אף שהוא בכלל ביטחוניסט. "יהיר, מתנשא, מנותק" – כך סיכמו במפלגה של כחלון את נאום גנץ.

נפתלי בנט, בשם הימין החדש, הזכיר לכולנו מה קרה בתוך הקבינט בימי צוק איתן. איך גנץ הרמטכ"ל ויעלון שר הביטחון חששו להתמודד עם איום המנהרות. בעיני בנט – גנץ היה רמטכ"ל גרוע. נשמע את זה עוד הרבה בשבועות הקרובים. ובליכוד? רואים בגנץ חיקוי ללפיד. סיסמאות נבובות ופופוליסטיות, חסרות משענת וביסוס. יש בזה מן האמת.
גנץ, למשל, דיבר על הצורך לשקם את מערכת הבריאות והתחייב להקים עוד שני בתי חולים חדשים ולהרחיב את הקיימים. מדובר בפרויקט שעלותו מיליארדי שקלים. מאין יגיע התקציב, מר לפיד? וכשהוא התבטא בצורה תקיפה נגד העברת הכספים הקטארים לרצועה, אבל בעד סיוע הומניטרי. הוא לא טרח להסביר איך זה בדיוק יתאפשר בלי אותם מיליונים במזוודות?
הוא התחייב לשיח נקי במהלך קמפיין הבחירות שלו, אבל לאורך כל הנאום לא הפסיק לספר לנו שישראל בעידן נתניהו מתנהלת כמו בית מלוכה. הוא רק שכח להזכיר שנתניהו עומד בראש הרשימה הדמוקרטית הגדולה בישראל ומהמפלגות היחידות שעדיין מקיימות פריימריז. ומי יבחר את רשימת "חוסן לישראל" לכנסת? ניחשתם נכון. גנץ והוא בלבד. אחלה דמוקרטיה.

עם זאת, גנץ עבר את טבילת האש בהצלחה יחסית. הוא זכה לחשיפה המקסימלית לה פילל ואני מאמין שזה יבוא לידי ביטוי בסקרים שיפורסמו היום. היעד הראשוני שלו: להתקרב ל-20 מנדטים ולהשאיר מאחור את שני יריביו במחנה – לפיד וגבאי. שניהם בחרו שלא להגיב אתמול לנאום גנץ.
לפיד עד כה שמר על כבודו של הרמטכ"ל לשעבר. לא תקף אותו ולא מתח ביקורת על שאיפתו לדלג היישר לראשות הממשלה, בלי שהיה יום אחד בחייו חבר כנסת או שר. אם לפיד חשב על הקמת גוש בראשותו, כשגנץ מקבל את המקום השני ברשימה המאוחדת – הרי שהחלום הזה הולך ומתרחק. גנץ חושב בגדול, ממש כמו לפיד. רק שגנץ הוא סחורה חדשה בשוק, כמו שלפיד היה לפני כשבע שנים, וכרגע הוא לוקח אותו בסיבוב ומייצב את עצמו כאלטרנטיבה של המרכז-שמאל לנתניהו.

לפיד מרגיש שגנץ מנסה לחקות אותו, לדבר לאותו קהל יעד שלו, להשתמש אפילו באותן סיסמאות והבטחות לבוחר על ישראל נקייה משחיתות, שבה כל זוג צעיר יוכל לרכוש דירה בזיל הזול, כל קשיש יחיה בכבוד ובתי החולים ייראו כמו בסדרה האלמותית E.R.
גבאי בכלל נדחק לקצה של השוליים, שוב לא רלוונטי, עדיין תקוע עם ההתחייבות השחוקה של "לא נשב בממשלה תחת נתניהו", במקום לעסוק במהות.

גנץ מסמן מטרה נוספת. אחרי שיעלון נכנס לשותפות, הוא רוצה לראות לצידו את אורלי לוי. הוא מאמין שהשילוב שלה ושל מיכה ביטון המוכשר מירוחם יביאו לו קהל שהוא לבד לא יכול להגיע אליו: מזרחיים, תושבי הפריפריה והשכונות. ביטון ולוי-אבקסיס בהחלט שם, וגנץ יהיה מוכן לתת הרבה מאוד כדי לראות את אורלי לוי מצטרפת לכוחותיו. אולי אפילו להזיז את יעלון למקום השלישי ולתת לה את הסגנות. זה, בעיניו, יהיה מהלך של מט לנתניהו.
זה לא סוד: הליכוד בדריכות. בימים הקרובים הם ישחררו מהארסנל שלהם עוד סרטונים ומידע מכפיש על הרמטכ"ל לשעבר. גם בנט מרגיש איום על מעמדו כביטחוניסט, וחושש לזליגת קולות מ'הימין החדש' ל'חוסן ישראל'. כחלון מצרף למתקפה ואולי גם גבאי יתעורר ויבין שאין ברירה אלא להצטרף משמאל.
אמש, בגני התערוכה, שוחחתי עם כמה פעילים שהצטרפו למפלגה החדשה. שאלתי אותם מה שכנע אותם להאמין בגנץ. "הוא מזכיר לנו את רבין, הרמטכ"ל היפה שנגע בנו גם כמנהיג", אמרו כמה מהם. אני לא בטוח שהשוואה לרבין היא הדבר הכי מדויק, אבל דבר אחד ניתן לומר בוודאות: אמש נפתחה באופן רשמי מערכת הבחירות של 2019 והיא תהיה הרבה יותר מעניינת ממה שאתם חושבים.

