הגרפולוג יובל בן בסט ניתח אמש (שני) בתוכנית "שולחן המנתחים", את כתב ידו וחתימתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והציג פרשנות מסקרנת לאישיותו. לדבריו, צורת האותיות, החיבורים ביניהן ומבנה השורות משקפים אדם בעל חשיבה מעשית ואסטרטגית, השומר על שליטה ביחסיו עם הסביבה ומייחס חשיבות רבה למשפחתו ולמורשתו. בן בסט התעכב במיוחד על חתימתו של נתניהו, שבה השם הפרטי כמעט נעלם, וסיכם כי כתב ידו מבטא חתירה מתמדת "קדימה וימינה".
בפתח הניתוח ציין בן בסט את נקודת המוצא הפיזית: "קודם כל, הדבר הראשון שעולה הוא שביבי הוא שמאל. הוא כותב ביד שמאל". לדבריו, השוליים העליונים והרחבים בכניסה לדף מעידים על חשיבות אסתטית ועל גישה דיפלומטית – תכונה חיונית במיוחד עבור ראש ממשלה. אחד המאפיינים הבולטים הנוספים הוא תנועה ערה וחיבורים חריגים בין אותיות שבדרך כלל אינן מחוברות, כפי שניתן לראות בצירוף "מודה לבורא", המלמד על חשיבה ערנית ועל יכולת מוכחת להתמודד עם בעיות.
שולחן המנתחים, פרק אחרון | מי אתה באמת, בנימין נתניהו?
בנוסף, הצביע הגרפולוג על חיבורים מקוצרים ויעילים בתנועה חדה, כגון המילה "שיצאנו", וקישר אותם לצד מעשי וטכני: "הרצון להגיע לתוצאה בלי לבזבז יותר מדי תנועות בדרך. אפשר לומר שהאותיות עושות קיצורי דרך, בלי להיעזר אפילו בווייז. אולי היה יכול להיות מהנדס".
בן בסט התייחס גם לעיצוב המקורי של הכתב ולדגש באזור העליון של האותיות, שבהם הוא מזהה תושייה, מקוריות ורצון למצוא פתרונות שאינם בהכרח שגרתיים. לצד זאת, הדגיש כי הכתב אינו קטן או צנוע, אלא בולט, בעל קו עבה וכהה המעיד על אדם היודע ליהנות ממנעמי החיים.
מנגד, האותיות עצמן צרות יחסית, כמו למשל האות ע': "זה יכול להצביע על אדם שלא נותן לכל אחד להיכנס מיד למרחב האישי שלו, וחשוב לו לשמור על מידה של שליטה ביחסים הבין-אישיים". המרווחים הקטנים בין האותיות פורשו על ידו כעדות לצורך בקרבה ולחשיבות העצומה שנתניהו מייחס למשפחתו ולמעגל המקורב אליו ביותר.
בחלק שהוקדש לחתימה ציין בן בסט תנועה אנכית ובולטת, המבטאת רצון להדגיש ייחודיות, שאפתנות והישגיות. עם זאת, המאפיין המסקרן ביותר נוגע לאופן שבו נתניהו חותם את שמו: מהשם הפרטי הוא מותיר בעיקר אות בודדת, בעוד ששם המשפחה מקבל נוכחות מלאה ומשמעותית.
לדברי הגרפולוג, הדבר משקף את המקום המרכזי שמעניק ראש הממשלה לשם נתניהו, למשפחתו, למוצאו ולזהות ההיסטורית שממנה צמח: "מצד אחד, זה אדם שרוצה להיות ייחודי, עצמאי, בולט. מצד שני, אדם שבחתימה שלו ממשיך לקחת איתו את שם המשפחה לכל מקום, או יותר נכון, את ההיסטוריה שלו".
את הניתוח חתם בן בסט בהתייחסות לפוליטיקה הישראלית: "ובפוליטיקה הישראלית שבה כמעט על כל דבר אפשר להתווכח, לפחות על דבר אחד אין ויכוח: בכתב אפשר לראות את החתירה שלו כל הזמן קדימה וימינה".
