היום (שלישי) יצאו אזרחי ישראל לקלפיות ויבחרו את נציגיהם לכנסת. לצד המפלגות הוותיקות והמוכרות, יתמודדו גם רשימות חדשות שמבקשות להיכנס לראשונה למשכן. אבל ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מלמדת שגם הצלחה גדולה בקלפי אינה מבטיחה עתיד ארוך למפלגה.
לאורך השנים קמו בישראל עשרות מפלגות, חלקן זכו להישגים מפתיעים, אחרות אף הובילו ממשלות, אך בהמשך התפרקו, התמזגו עם מפלגות אחרות או פשוט הפסיקו להתמודד. חלק מהשמות מוכרים כמעט לכל ישראלי, בעוד שאחרים כבר נשכחו לחלוטין.
אז רגע לפני שמכניסים שוב פתק למעטפה, חזרנו לכמה מהמפלגות שהיו פעם חלק מהמפה הפוליטית.
קדימה: ממפלגת שלטון להיעלמות
קשה לדבר על מפלגות שנעלמו בלי להתחיל בקדימה. המפלגה שהקים ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון בשנת 2005, לאחר פרישתו מהליכוד, הפכה בתוך חודשים ספורים לכוח הפוליטי הגדול בישראל.
בבחירות 2006, בהובלת אהוד אולמרט בעקבות מחלתו של שרון, זכתה קדימה ב-29 מנדטים והרכיבה את הממשלה. שלוש שנים לאחר מכן, תחת הנהגתה של ציפי לבני, היא זכתה ב-28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה בכנסת, אך נותרה באופוזיציה.
אלא שבתוך ארבע שנים בלבד התמונה השתנתה לחלוטין. בבחירות 2013, בראשות שאול מופז, התרסקה קדימה לשני מנדטים בלבד. לקראת בחירות 2015 היא כבר החליטה שלא להתמודד, ובכך הסתיים סיפורה של מפלגה שהעמידה ראש ממשלה בישראל.
שינוי: 15 מנדטים שנעלמו בבחירות הבאות
הרבה לפני שיאיר לפיד הקים את יש עתיד, אביו, יוסף טומי לפיד, הוביל את מפלגת שינוי להצלחה גדולה. שינוי הייתה מפלגה ותיקה, אך תחת הנהגתו של לפיד הגיעה לשיא כוחה. המפלגה פנתה בעיקר לציבור החילוני ולמעמד הביניים, והציבה במרכז פעילותה את סוגיות דת ומדינה.
בבחירות 2003 זכתה שינוי ב-15 מנדטים והפכה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת. היא הצטרפה לממשלתו של אריאל שרון, וטומי לפיד מונה לשר המשפטים.
אלא שסכסוכים פנימיים ופיצולים הובילו להתפרקות המפלגה. בבחירות 2006 לא הצליחו הפלגים שהתפצלו ממנה לעבור את אחוז החסימה. בתוך קדנציה אחת בלבד נמחקו כל 15 המנדטים שלה.
הגמלאים: ההפתעה שאיש לא ציפה לה
אחת ההפתעות הגדולות בתולדות הבחירות בישראל התרחשה בשנת 2006. מפלגת גיל, שייצגה את ציבור הגמלאים ובראשה עמד רפי איתן, זכתה בשבעה מנדטים והדהימה את המערכת הפוליטית.
באופן מפתיע, לא רק אזרחים ותיקים הצביעו למפלגה. גם צעירים רבים בחרו בה, בין היתר כביטוי למחאה נגד המפלגות הגדולות.
ההצלחה הביאה את הגמלאים אל שולחן הממשלה, אך היא הייתה קצרת מועד. בבחירות 2009 המפלגה לא עברה את אחוז החסימה, ושבעת המנדטים שהשיגה שלוש שנים קודם לכן נעלמו.
ישראל בעלייה: המפלגה של העולים שנבלעה בליכוד
בשנות ה-90, בעקבות גל העלייה הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר, הוקמה מפלגת ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי. מטרתה הייתה לייצג את ציבור העולים ולקדם את השתלבותם בחברה הישראלית.
בבחירות 1996 זכתה המפלגה בשבעה מנדטים, ובבחירות 1999 שמרה על כוח משמעותי עם שישה מנדטים. אלא שבבחירות 2003 ירדה לשני מנדטים בלבד.
לאחר התוצאה המאכזבת החליטה המפלגה להתמזג עם הליכוד, ובכך הסתיימה דרכה כרשימה עצמאית.
כולנו: עשרה מנדטים והבטחה כלכלית
בשנת 2015 חזר משה כחלון לפוליטיקה בראש מפלגה חדשה, כולנו, שהציבה במרכז הקמפיין את יוקר המחיה, מחירי הדיור והסוגיות הכלכליות.
המפלגה זכתה בעשרה מנדטים והפכה לשותפה מרכזית בממשלת נתניהו. כחלון מונה לשר האוצר, ואנשי מפלגתו קיבלו תפקידים נוספים בממשלה.
אבל בבחירות אפריל 2019 ירדה כולנו לארבעה מנדטים בלבד. חודשים ספורים לאחר מכן החליט כחלון לשוב לליכוד, ומפלגתו הפסיקה להתמודד באופן עצמאי.
מפלגת המרכז: שישה מנדטים שלא הספיקו
לקראת בחירות 1999 הוקמה מפלגת המרכז, בהובלת אישים בולטים ובהם יצחק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק, דן מרידור ורוני מילוא.
המפלגה ביקשה להציג חלופה לשתי המפלגות הגדולות, הליכוד והעבודה, אך בבחירות זכתה בשישה מנדטים בלבד, פחות מהציפיות שנוצרו סביבה.
בהמשך עזבו אותה חברי כנסת מרכזיים, והיא התפוררה. בבחירות 2003 התמודדה רשימה בשם מפלגת המרכז בראשות דוד מגן, אך הקשר בינה לבין המפלגה המקורית היה רופף. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
הדרך השלישית: ארבעה מנדטים וקדנציה אחת
מפלגת הדרך השלישית, בראשות אביגדור קהלני, נכנסה לכנסת בבחירות 1996 עם ארבעה מנדטים. היא צמחה על רקע הוויכוח הציבורי בנוגע לעתיד רמת הגולן והתנגדה לנסיגה ישראלית מהאזור.
המפלגה הצטרפה לממשלת נתניהו הראשונה, וקהלני כיהן כשר לביטחון הפנים.
אולם בבחירות 1999 לא הצליחה הדרך השלישית לעבור את אחוז החסימה. לאחר קדנציה אחת בלבד הסתיימה דרכה בכנסת.
צומת: שמונה מנדטים והסוף הפוליטי של רפול
גם מפלגת צומת, שהקים הרמטכ"ל לשעבר רפאל "רפול" איתן ב-1983, ידעה הצלחה גדולה והתרסקות כואבת. לאחר שהתמודדה יחד עם התחייה ב-1984, יצאה לדרך עצמאית וזכתה בשני מנדטים בבחירות 1988. ארבע שנים לאחר מכן זינקה לשמונה מנדטים.
בהמשך סבלה מפיצולים, ובבחירות 1996 התמודדה ברשימה משותפת עם הליכוד וגשר. רפול מונה לשר החקלאות ואיכות הסביבה בממשלת נתניהו הראשונה. בבחירות 1999 חזרה צומת להתמודד לבדה, אך לא עברה את אחוז החסימה. המפלגה המשיכה להתמודד גם במערכות בחירות מאוחרות יותר, אך לא שבה לכנסת.
התנועה: שישה מנדטים, איחוד ופרידה
לאחר פרישתה מקדימה, הקימה ציפי לבני בשנת 2012 את מפלגת התנועה. בבחירות 2013 זכתה המפלגה
בשישה מנדטים, ולבני מונתה לשרת המשפטים בממשלת נתניהו. לקראת בחירות 2015 חברה התנועה למפלגת העבודה, ושתי המפלגות התמודדו יחד במסגרת המחנה הציוני.
אלא שהשותפות הפוליטית לא נמשכה. לקראת בחירות אפריל 2019 הודיעה לבני כי התנועה לא תתמודד, ובכך הסתיימה גם דרכה של המפלגה הזו בכנסת.
מה משותף לכל המפלגות שנעלמו?
הסיפורים של קדימה, שינוי, הגמלאים, כולנו ומפלגות נוספות ממחישים תופעה חוזרת בפוליטיקה הישראלית: מפלגות חדשות מצליחות לעיתים לרכוב על גל ציבורי, להגיע להישגים משמעותיים ואפילו לקבל תפקידי מפתח בממשלה, אך מתקשות לשמור על כוחן לאורך זמן.
בסקירה שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה כונו חלק מהמפלגות הללו "מפלגות אווירה", מפלגות שמצליחות לפרוץ לתודעה הציבורית, אך נעלמות לאחר קדנציה אחת או שתיים, לעיתים בעקבות משברים פנימיים, שינוי בהנהגה או התמזגות עם מפלגה גדולה יותר.
היום ייכנסו מיליוני ישראלים אל מאחורי הפרגוד ויבחרו את הפתק שלהם. חלק מהמפלגות שיתמודדו ייכנסו לכנסת, אחרות יישארו בחוץ. ואם לשפוט לפי ההיסטוריה, ייתכן שגם כמה מהשמות שמככבים היום במערכת הבחירות יצטרפו בעתיד לרשימה הארוכה של המפלגות שהיו ואינן.
