דלג לתוכן הראשי
צילום: נוצר באמצעות בינה מלאכותית
צילום: נוצר באמצעות בינה מלאכותית

מהטלוויזיה לטיקטוק: כך השתנתה תעמולת הבחירות בישראל

דסק C14
דסק C14

תעמולת הבחירות בישראל עברה מהפך מאז ימי תשדירי הטלוויזיה ועד עידן הרשתות החברתיות • המסרים, השיטות והפלטפורמות השתנו, אבל המאבק על תשומת הלב של הבוחרים נשאר אותו משחק • מבט על הקמפיינים של פעם מגלה עד כמה הפוליטיקה הישראלית השתנתה, ועד כמה היא עדיין דומה לעצמה


אם חשבתם שכבר ראיתם הכול בפוליטיקה הישראלית, חכו שתראו מה מצאנו בארכיון של תעמולת הבחירות. לפני עידן המשפיעניות, הרשתות החברתיות וה-AI, הפוליטיקאים היו מאוד יצירתיים בדרכים שלהם להשיג קולות. אז עד כמה באמת השתנתה הפוליטיקה הישראלית?

"עושים שלום בטוח"

בבחירות של 1996, הליכוד בראשות בנימין נתניהו יצא עם הסיסמה "עושים שלום בטוח". כמעט 30 שנה אחרי, הסיסמה הזאת נשמעת אחרת על רקע המסרים שמזוהים עם נתניהו כיום, בהם "נתניהו לא נכנע", חיסולים של בכירים והצהרות על שינוי פני המזרח התיכון. הפער בין תשדיר הבחירות ההוא לבין השיח הביטחוני של היום ממחיש עד כמה השפה הפוליטית והדימוי של הליכוד השתנו לאורך השנים.

ביטחון זה אוגדות, זה חטיבות, זה שריון, זה מטוסים

בתשדיר הבחירות של ש״ס מ-1988, המפלגה בחרה לפתוח דווקא ברשימה של סמלים צבאיים בהקשר של ביטחון: אוגדות, חטיבות, שריון ומטוסים. רק אחרי כל אלה מגיע המשפט שמסביר את הכיוון שאליו התשדיר הולך: ״אבל ביטחון בראש ובראשונה זה אמונה באלוקים״. הבחירה להציג מסר כזה בתשדיר בחירות מפתיעה, במיוחד כשהוא מתחיל להישמע כמו הצהרה ביטחונית של מפלגה, ורק בהמשך מתברר שהמסר המרכזי הוא בכלל אמונה.

פאוור קאפל

אבל לא רק הרעיונות חוזרים על עצמם. גם תמונה עם נשיא אמריקני יכולה להיות נכס פוליטי לא קטן – וזה ממש לא התחיל עם נתניהו וטראמפ.

צילום: Sharon Perry/Flash90.

במערכת הבחירות של 1996 נגד נתניהו, פרס הצטלם עם קלינטון בבית הלבן פחות מחודש לפני ההצבעה. השניים נפגשו וחתמו על הסכם לשיתוף פעולה במאבק בטרור. בישראל גם הציבור וגם נתניהו האשימו את הנשיא האמריקני שהוא מסייע לפרס בקמפיין. שנים לאחר מכן, קלינטון אף הודה שניסה לעזור לפרס לנצח.

כנראה שגם בפוליטיקה, פאוור קאפל טוב הוא נכס שאף מתמודד לא ממהר לוותר עליו. גם נתניהו שאז גינה את המהלך והיום משתמש בו בעצמו.

צילום: Photo by Yonatan Sindel/Flash90

לא חייבים להגיע עד הבית הלבן כדי לקבל חשיפה

פעם, מפלגות גייסו זמרות וכוכבים כדי להגיע לציבור דרך מסך הטלוויזיה. בתשדיר בחירות של מרצ מ־1996, למשל, השתתפו זהבה בן ודנה ברגר. היום, במקום לככב בתשדיר טלוויזיה, הפוליטיקאים נפגשים עם משפיעניות, מצלמים סרטון ומעלים אותו לסטורי, בתקווה שהמסר יעבור הלאה למאות אלפי עוקבים. הפלטפורמה השתנתה, אבל הרעיון נשאר דומה: להשתמש בפרצופים מוכרים כדי להגיע לקהל רחב יותר.

View this post on Instagram

A post shared by Dana Zarmon (@danazarmon)

בואו נדבר גם על הצד הפחות מחמיא של תעמולת הבחירות: גזענות. כי גם בזה, מסתבר, לא המציאו שום דבר חדש.

אם חשבתם שהשיח העדתי נכנס לקמפיינים רק בשנים האחרונות, בואו נחזור ל-1981.  בעצרת בחירות של המערך, דודו טופז כינה את מצביעי הליכוד ״צ׳חצ׳חים״, כינוי שהופנה כלפי מזרחים והפך לאחד הרגעים הזכורים באותה מערכת הבחירות. בידיוק כמו היום, הדברים עוררו סערה, ובגין גינה אותם זמן קצר לאחר מכן בנאום בחירות שנכנס להיסטוריה.

אז עברנו מתשדירים בטלוויזיה לסרטונים בטיקטוק, מעריכות של שנות ה-80 ל AI אבל הדרמות? אותן דרמות. גם אחרי עשרות שנים, הפוליטיקה הישראלית ממשיכה להוכיח שבקמפיין בחירות, אף אחד עוד לא הצליח להמציא את הגלגל מחדש.