ישי צימרמן, מאחרוני לוחמי יחידת הקומנדו 101 ובעל עיטור העוז, הלך לעולמו היום (שני) בגיל 92 בקיבוץ עין חרוד איחוד. צימרמן היה שותף לפעולות התגמול של ראשית שנות המדינה, ובהמשך השתתף בכל מלחמות ישראל ושירת במשך עשרות שנים במערך המילואים, עד לגיל מאוחר.
צימרמן גדל בקיבוץ עין חרוד, ובשנת 1952 התגייס לצה"ל ושירת כמפקד טנק. לאחר הקמת יחידה 101 באוגוסט 1953, התנדב לשורותיה יחד עם בן כיתתו, מאיר הר-ציון. היחידה, שהוקמה בפיקודו של אריאל שרון, נועדה לבצע פעולות תגמול ופשיטות מעבר לגבול, בתגובה לחדירות מסתננים.
יחידה 101 הפכה לאחת היחידות המיתולוגיות בצה"ל, ובין לוחמיה נמנו, לצד צימרמן והר-ציון, גם רפאל איתן ויצחק ג'יבלי. היחידה ביצעה שורה של פשיטות ומארבים, ובהם פעולת קיביה. בינואר 1954 מוזגה היחידה לגדוד 890 של הצנחנים, והניסיון שצברה השפיע רבות על התפתחות הכוחות המיוחדים בצה"ל.
בנובמבר 1955 פיקד צימרמן על כוח במבצע הר געש, שבמסגרתו תקפו כוחותינו מוצבים מצריים באזור ניצנה. על תפקודו בקרב הוענק לו עיטור העוז. בתיאור המעשה נכתב כי למרות שרוב הקצינים והחיילים נפצעו, צימרמן המשיך להסתער באופן עצמאי וטיהר את עמדות האויב עד לחיסול ההתנגדות.
לאחר שחרורו, המשיך צימרמן לשרת במילואים כקצין בסיירת הצנחנים והתקדם לדרגת רב-סרן. הוא השתתף במבצע סיני, נפצע בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, ובמלחמת יום הכיפורים לחם עם גדוד סיור שהשתתף במבצע 'אבירי לב' לצליחת תעלת סואץ.
במלחמת לבנון הראשונה, באוגוסט 1982, נטל צימרמן ללא רשות מטוס ססנה משדה התעופה בביירות והטיס אותו לישראל. מטוסי קרב יירטו אותו והוא הועמד לדין, נידון למאסר והורד לדרגת סגן. למרות זאת, הוא המשיך לשרת במילואים כנהג מוביל טנקים והשתתף גם במלחמת לבנון השנייה ובמבצע צוק איתן.
לצד שירותו הצבאי הארוך, היה צימרמן פעיל במחאה נגד תוכנית הגירוש מגוש קטיף, אותה יזם מפקדו לשעבר, אריאל שרון. במקביל, עסק במסגרות והשתתף בתחרויות טכנולוגיות בטכניון, שם זכה מספר פעמים במקומות הראשונים. הוא הותיר אחריו אישה ושישה ילדים.
