הם ייצגו את ישראל בתחרויות בין-לאומיות, זכו במדליות יוקרתיות והתרגלו למאבקי ענק לעיני רבבות ביציעים. אלא שעבור הספורטאים הישראלים שביקשו לתרגם את התהילה הציבורית אל עולם העולם הפוליטי, הדרך למשכן התבררה כמגרש מורכב בהרבה.
לוחמים ומחוקקים: ממוץ מטלון ועד ירון לוי
אחד המסלולים הבולטים ביותר מהשדה הספורטיבי אל שולחן הממשלה שייך ליואל רזבוזוב. בטרם נכנס לחיים הציבוריים היה רזבוזוב אלוף ישראל בג'ודו, זכה בשתי מדליות כסף באליפויות אירופה ב-2004 וב-2005 וייצג את המדינה באולימפיאדת אתונה. את הדרך הפרלמנטרית החל במועצת עיריית נתניה ב-2008 תחת מרים פיירברג-איכר, כשסיפר בריאיון כי שאל אז בתמימות "מה זה רשימה". בהמשך החזיק בתיק הספורט, נבחר לכנסת ב-2013 מטעם יש עתיד, עמד בראש ועדת העלייה והקליטה, וב-2021 מונה לשר התיירות בממשלה ה-36, תפקיד בו כיהן עד פרישתו הזמנית מהחיים הפוליטיים ב-2023.
עוד קודם לרזבוזוב, מי שסלל נתיב מובהק מהספורט השיקומי אל המליאה היה משה "מוץ" מטלון. לאחר שנפצע קשה בשירותו הצבאי ונותר משותק בפלג גופו התחתון, מטלון פנה לענפי השדה וייצג את ישראל במשחקים הפראלימפיים בטורונטו ב-1976 בהדיפת כדור ברזל ובהטלת כידון. בהמשך כיהן כיו"ר ארגון נכי צה"ל, וב-2009 נבחר לכנסת מטעם ישראל ביתנו. במשך 4 שנות כהונתו הוביל חקיקה חברתית וביטחונית ענפה, ובראשה תיקון היסטורי לחוק הנכים ב-2012 שהרחיב את זכויותיהם של חיילים שנפגעו בעת חופשה.
גם סימון דוידסון וירון לוי הוכיחו כי ניתן להגיע לכנסת מתוך העשייה המקצועית. דוידסון, שחיין עבר, מאמן ויו"ר איגוד השחייה לשעבר, נכנס למשכן ב-2021 במפלגת "יש עתיד" והוביל כיו"ר ועדת המשנה לספורט את הרפורמה המקיפה בחוק הספורט להסדרת מקצוע האימון ב-2024. כעת הוא מתמודד במקום ה-27 במפלגת "ביחד". לצידו, הג'ודאי ירון לוי עשה את המסלול מתפקיד סגן ראש עיריית בת ים אל מליאת הכנסת ב-2023 בעקבות פרישתה של אורנה ברביבאי. לקראת הבחירות הבקרובות הצטרף לאחרונה לישראל ביתנו כדי להוביל מטעם המפלגה את תחומי החוסן הלאומי ובריאות הנפש, אך לא כח"כ מן המניין.
אלה שלא נכנסו: המקרים של סיני ברודי ואוחנה
לעומת מי שהפכו למחוקקים, עבור שמות מיתולוגיים אחרים החיבור הפוליטי הסתיים כמחווה סמלית בלבד. משה סיני, מגדולי כוכבי הפועל תל אביב בכל הזמנים, הוצב במקום ה-82 ברשימת מפלגת העבודה בבחירות 1988 בעודו שחקן פעיל, והודה לימים בגילוי לב: "הייתי קישוט של שמעון פרס ז"ל שביקש ממני להצטרף". טל ברודי, קפטן מכבי תל אביב בזכייה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות 1977, ניסה את כוחו בפריימריז של הליכוד לקראת בחירות 2009 אך הפסיד לדני דנון במשבצת מחוז מישור החוף, שובץ במקום ה-85 הלא-ריאלי והסביר: "התחלתי מאוחר מדי מול מנגנונים משומנים".
המקרה של אלי אוחנה בבחירות 2015 אולי החריג והסוער מכולם: עבור כדורגלן העבר והסמל של בית"ר ירושלים דווקא הובטח מקום ריאלי לחלוטין. נפתלי בנט שריין את אוחנה במקום ה-8 ברשימת הבית היהודי, אולם המהלך הצית מרד פנימי ומחאה עזה בקרב הפעילים והרבנים בציונות הדתית. בתוך פחות משלושה ימים הבין אוחנה את עוצמת האש, והודיע על פרישה מיידית בטרם הגיע יום הבוחר: "לא צפיתי את הסערה הציבורית, אני מעדיף להישאר מחוץ למגרש הזה". ואם זה לא מספיק, לקראת הבחירות הקרובות עלו דיווחים שקשרו את אוחנה לשיריון במפלגת הליכוד, אותם הכחיש בתוקף.
בחירות 2026: הדחיקה לעומק הרשימה
לקראת פתיחת הקלפיות בעוד יומיים, תופעת הספורטאים ברשימות שבה ומזכירה את אותם "קישוטים" מן העבר. אלכס אברבוך, אלוף אירופה פעמיים בקפיצה במוט וסגן אלוף העולם, אינו זר לשירות הציבורי לאחר שכיהן 5 שנים במועצת עיריית נתניה (2013–2018). אברבוך עזב השנה את הליכוד והצטרף למפלגת "ישר!" בראשות גדי איזנקוט במטרה לקדם את החינוך הגופני ומעמד המאמנים, אך שיבוצו במקום ה-41 מותיר אותו ללא סיכוי מעשי להיכנס למשכן, לפחות לפי הסקרים.
תמונה דומה עולה גם במקרה של לידיה חטואל-צוקרמן. הסייפת הבכירה, שייצגה את ישראל בשלוש אולימפיאדות ונשאה את הדגל באטלנטה 1996, הוצבה לקראת הבחירות הקרובות במקום ה-73 ברשימת "ביחד", לאחר שבבחירות 2022 הוצבה במקום ה-36 ביש עתיד. עבורה, כמו עבור אלופים רבים אחרים, האהדה הציבורית וההישגים על מזרן אינם מתורגמים למיקום שיאפשר להשפיע מתוך המליאה.
