יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, מחק רגע לפני כניסת השבת את עתירת הליכוד נגד קמפיין צווי הגיוס המזויפים של מפלגת "ישר!" בראשות גדי איזנקוט, חמישה ימים לאחר הגשתה. זאת, אף שקבע כי המכתבים שנשלחו לצעירים נראים כמסמכים רשמיים של צה"ל, עלולים לגרום לבהלה ואף עשויים להוות שימוש אסור בצבא לצורכי תעמולת בחירות. למרות הדברים, סולברג נמנע מהכרעה בשאלת חוקיות הקמפיין.
בהחלטתו הסביר סולברג כי מאחר שכל המכתבים נשלחו עוד לפני הגשת העתירה, מדובר ב"מעשה עשוי", ולכן אין עוד מקום לדון בבקשה לצו מניעה. עם זאת, הוא התייחס לעיצוב המעטפות וקבע כי "קשה עד מאוד שלא לראות" בחזיתן שימוש מסוים בצה"ל. השופט אף ציין כי מכתב מסוג זה עלול לגרום לנמען או לבני משפחתו לבהלה, גם אם לזמן קצר בלבד.
צווי הגיוס שהבהילו צעירים רבים התגלו כקמפיין של איזנקוט
אלא שלמרות הקביעות הללו, סולברג בחר שלא להכריע אם מפלגת איזנקוט הפרה את חוק הבחירות. במקום זאת, חייב את המפלגה בהוצאות בסך 2,000 שקלים לטובת הליכוד ו-4,000 שקלים נוספים לאוצר המדינה. החיוב נבע בעיקר מכך שהמפלגה לא הבהירה לליכוד, במענה לפנייתו המקדימה, כי המכתבים כבר נשלחו.
מה זה הדבר הזה?!?!?!?! https://t.co/6KNrHAFlMC
— אחד האזרח🇮🇱דוד גבאי (@davidga6268) October 19, 2026
ההחלטה מעוררת שאלות במיוחד על רקע פסיקותיו האחרונות של סולברג בעניינם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד. רק לאחרונה חויב נתניהו בהוצאות משפט בסך 29 אלף שקלים בעקבות עתירות שעסקו בשימוש בתיעודים מאירועים ממלכתיים וביטחוניים לצורכי תעמולת בחירות. במקרים נוספים הורה סולברג להסיר פרסומים מחשבונותיו של ראש הממשלה, ובהם סרטון שצולם בבסיס חיל האוויר.
אחרי שצווי הגיוס התגלו כקמפיין: הליכוד עתר נגד איזנקוט
גם קמפיין הבחירות של הליכוד הוגבל בהחלטות נוספות, בין היתר בכל הנוגע לשימוש בתיעודים שצולמו בידי דובר צה"ל. מנגד, במקרה של איזנקוט, שבו הופצו מעטפות הנושאות את הכיתובים "צבא הגנה לישראל", "לשכת הגיוס תל השומר" ו"דואר דחוף", הסתיים ההליך ללא הכרעה בשאלת ההפרה.
הפער בולט גם לנוכח החלטה קודמת של סולברג בעקבות עתירה שהגישה מפלגת איזנקוט נגד ש"ס, שבמסגרתה הורה להסיר באופן זמני סרטון תעמולה שבו הופיעה דמות חייל. במקרה הנוכחי, כאשר מפלגת איזנקוט היא זו שעשתה שימוש בסממנים צבאיים, הסתפק השופט בהצבעה על הקושי המשפטי ומחק את העתירה.
אמנם, בניגוד לפרסומים ברשתות החברתיות שניתן להסירם, המכתבים של איזנקוט כבר נשלחו בעת הגשת העתירה. אלא שהנסיבה הזאת אינה מספקת מענה לשאלה מדוע נמנע סולברג מהכרעה עקרונית, במיוחד כאשר מפלגת איזנקוט עצמה ביקשה ממנו לקבוע כי הקמפיין חוקי. בפועל, השופט הצביע על אפשרות להפרת החוק, אך הותיר את השאלה ללא תשובה.
ההתנהלות הזאת מציפה מחדש את שאלת אחידות האכיפה של דיני תעמולת הבחירות. בעוד שנתניהו והליכוד נדרשו להסיר פרסומים ולשלם הוצאות משמעותיות, בפרשה הנוגעת לאיזנקוט הסתיים ההליך ללא קביעה מחייבת בדבר חוקיות המהלך.
