אינני מופתע עוד מהמסגור התקשורתי. התרגלנו מזמן לטקס המוכר, הכמעט פולחני, שחוזר על עצמו בערוצי המיינסטרים והשמאל בישראל: כותרת דרמטית, צילום חלקי מזווית מסוימת וקביעה נחרצת עוד בטרם נגבתה העדות הראשונה.
אלא שהאירועים האחרונים בבנימין ובדרום הר חברון, שהגיעו לשיאם במה שמיהרו להכתיר כ"תקיפת דיפלומטים אירופים", חצו בעיניי גבול מוסרי ועיתונאי נוסף. אין זו רק רשלנות מקצועית, אלא שותפות בקמפיין תעמולה מחושב, שלטעמי גורם נזק מתמשך למדינת ישראל בזירה הבינלאומית.
כאשר בוחנים את ההתנהלות התקשורתית והציבורית סביב האירועים, מתגלה תופעה מדאיגה: הקלות שבה כלי תקשורת ופוליטיקאים מאמצים את גרסאותיהם של ארגוני שמאל קיצוני וגורמים פלשתיניים כאילו היו עובדות מוגמרות, בלי להמתין לבירור העובדות ובלי לבצע הצלבת מידע בסיסית.
כך הופכים דיווחים חלקיים לכותרות נחרצות. הנרטיב של אותם גורמים מקבל במה בתקשורת הישראלית, ומשם מגיע לידיהם של מי שמבקשים לפגוע במדינת ישראל ובמעמדה בעולם.
המחיר הבינלאומי והנזק המדיני
הבעיה אינה מסתכמת בוויכוח פנימי באולפנים. לכל כותרת חפוזה ולכל הודעת גינוי נמהרת עלול להיות מחיר מדיני כבד.
בשעות שבהן עסקו כלי התקשורת בישראל בטענות על "תקיפת דיפלומטים", גורמים באירופה, מבלגיה ועד צרפת, מיהרו להעלות דרישות להטלת סנקציות על ישראל ועל המתיישבים ביהודה ושומרון.
אותן מדינות אינן מסתמכות רק על דיווחים פלשתיניים. הן מצטטות גם את התקשורת הישראלית ואת הגינויים הנשמעים מתוך המערכת הפוליטית והציבורית בישראל.
כאשר גורמים רשמיים ופוליטיקאים בישראל ממהרים להודות לכאורה באשמה, עוד לפני שנבדקו הראיות, הם מעניקים תוקף לטענות שטרם הוכחו. מבחינת הקהילה הבינלאומית, אם הישראלים עצמם מגנים ומקבלים את הגרסה שהוצגה, מדוע שתהיה סיבה לפקפק בה?
כך הופכות טענות שלא נבדקו לכלי במאבק נגד הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל. הנזק המצטבר הוא פצע שההסברה הישראלית תתקשה לרפא.
הפרשה בדרום הר חברון: מה באמת התרחש בשטח?
כאשר מקלפים את מעטפת התעמולה, מתגלה לטענתי תמונה שונה מזו שהוצגה לציבור.
אחת הדמויות המרכזיות בפרשה היא בראנר בודו, ראש עיריית אולנואה-אמרי שבצרפת, איש המפלגה הקומוניסטית ופעיל BDS מוצהר. בודו, שהוצג בתקשורת כחבר במשלחת דיפלומטית תמימה, הניף בעבר את דגל הרשות הפלשתינית על בניין העירייה שלו והתבטא בחריפות נגד מדינת ישראל ומדיניותה.
לטענתי, גם הגעת המשלחת לאזור ללא תיאום מוקדם עם צה"ל או עם כוחות הביטחון לא הייתה מקרית. הגעה לא מתואמת לאזור רגיש עלולה לייצר חיכוך, ובמקרה הזה עולה החשד כי החיכוך היה חלק מהפרובוקציה שנועדה לייצר תמונות שישמשו בהמשך בקמפיין הבינלאומי נגד ישראל.
גם התיעודים שפורסמו אינם מציגים בהכרח את התמונה המלאה. לטענת גורמים שהעלו ספקות ביחס לגרסה שפורסמה, בחלק מהסרטונים נראה בודו שוכב על הקרקע עוד לפני הגעתם של נערים יהודים למקום, באופן המעורר שאלות לגבי השתלשלות האירועים.
לכך מצטרפות הטענות כי לא הוגשה תלונה רשמית במשטרה וכי המעורבים סירבו לאפשר בדיקה של הרכב שלטענתם ניזוק. אלה פרטים מהותיים המחייבים בירור, ואי אפשר להתעלם מהם רק משום שהם אינם מתאימים לגרסה שכבר הופצה בתקשורת.
מנהיגות אחראית מול גינויים נמהרים
בתוך הסערה התקשורתית והפוליטית בלטה בעיניי לטובה התנהלותם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל משטרת ישראל.
בלשכת ראש הממשלה נמנעו מהצטרפות אוטומטית לגל הגינויים והדגישו את הצורך בבירור הטענות ובהצגת ראיות לפני הטלת אשמה קולקטיבית על ההתיישבות ביהודה ושומרון.
גם משטרת ישראל ומחוז ש"י פעלו בצורה מקצועית. במקום למהר לקבוע מסקנות בתקשורת, נפתחה חקירה מסודרת, חוקרי זיהוי פלילי נשלחו לזירה והחלה בדיקה של הטענות על בסיס ראיות ועדויות.
כך צריכה להתנהל מערכת שאמונה על בירור האמת, ולא על מתן מענה מיידי ללחץ תקשורתי או פוליטי.
מנגד, צורמת בעיניי תגובתו של דובר צה"ל, שמיהר לפרסם הודעות גינוי עוד לפני השלמת התחקיר הראשוני. במקום להמתין לבירור העובדות, יצאו הודעות ששימשו בהמשך את מי שביקשו להציג את ההתיישבות כולה באור שלילי.
אבל הביקורת אינה נעצרת בדובר צה"ל. היא מופנית גם כלפי דמויות פוליטיות וציבוריות, מימין ומשמאל, שמיהרו להתייצב בחזית המגנים.
הרגע שבו וינטר ויאיר גולן טעו יחד
יאיר גולן מיהר, כהרגלו, לאמץ את הגרסה שהציגו גורמי השמאל ולצאת בהצהרות נגד מה שהוא מכנה "טרור יהודי", כאילו כבר הוכחה אשמתם של המעורבים. אלא שהפעם, גם עופר וינטר ומפלגתו מיהרו לפרסם הודעת גינוי נגד "הקומץ האלים", עוד לפני שהתבררה התמונה המלאה בשטח.
דווקא כאן נמצאת בעיניי אחת הנקודות המקוממות בפרשה. שני אישים שמגיעים מעולמות פוליטיים שונים מצאו את עצמם מאמצים גישה דומה: קודם מגנים, ורק אחר כך מבררים.
הניסיון להצטייר כמאוזנים, לזכות באהדת הציבור או להימנע מביקורת אינו יכול לבוא על חשבון האמת. מנהיגות אינה נמדדת במהירות שבה מתפרסמת הודעת הגינוי, אלא ביכולת לגלות אחריות ולהמתין לעובדות.
כאשר איש ציבור ממהר לגנות לפני שהאירוע נבדק, הוא עלול להעניק חיזוק לגרסה שטרם הוכחה. במקרה הזה, הנזק אינו מסתכם בפגיעה במתיישבים, אלא עלול להגיע גם לביטחונה ולמעמדה של מדינת ישראל.
החובה לנהוג באחריות
דווקא בתקופה שבה מדינת ישראל ניצבת בפני איומים ביטחוניים ומדיניים בחזיתות רבות, מוטלת על כולנו חובה לנהוג באחריות לאומית. עיתונאים, נבחרי ציבור ומפקדים אינם יכולים להרשות לעצמם להפוך לכלי שרת בידיהם של גורמים המבקשים לייצר פרובוקציות ולפגוע בשמה של ישראל בעולם.
עלינו להפסיק את המרוץ לגינוי, להפסיק להתייחס לכל סרטון חלקי כאל ראיה מכרעת ולהפסיק להפוך כל טענה לכותרת שקובעת אשמה.
איפוק אינו חולשה. המתנה להשלמת הבדיקה אינה התחמקות. בדיקת עובדות יסודית אינה ניסיון לטייח, אלא חובה בסיסית של כל מי שהאמת חשובה לו.
החובה הזאת חשובה בראש ובראשונה לתושבי יהודה ושומרון, אך לא פחות מכך למדינת ישראל כולה. אסור לנו לאפשר לטענות בלתי מבוססות להפוך לכלי לפגיעה בהתיישבות ובמעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית.
הגיעה העת להפסיק לשתף פעולה עם עלילות ופרובוקציות שטרם נבדקו, ולחזור לתקשורת ולהנהגה המבוססות על אחריות, אמת וגאווה לאומית. כי בסופו של דבר, לא מי שממהר לגנות הוא זה שמגן על האמת, אלא מי שמוכן לבדוק אותה לפני שהוא שופט.
