העולם הערבי עוקב בדריכות אחרי הבחירות בישראל. בעבר, הסיקור של ישראל בתקשורת הערבית היה רדוד ונראה שהפרשנים לא באמת מבינים מה קורה בארץ. היום, בעידן הרשתות החברתיות והבינה המלאכותית, התמונה השתנתה.
בתקשורת הערבית מפגינים הבנה מעמיקה במערכת הפוליטית הישראלית. כך למשל בערוץ אל-ג'זירה הקטארי קיימו לאחרונה פאנל טלוויזיוני שדן בבחירות לכנסת. המנחה עת'מאן איי פרח, הפגין בקיאות בסוגיות שמעסיקות את הבוחרים בדרכם לקלפי: "יש את נושא גיוס החרדים, החרדים הם הדתיים. יש להם פטור מגיוס מכיוון שהם לומדים תורה בלבד. אלא שבעלי הפטור שמנו בהתחלה מאות, הפכו לעשרות אלפים".
בקרב רבים בעולם הערבי, וגם בציבור הערבי בישראל, יש תקווה לראות את הממשלה הנוכחית מסיימת את דרכה. בקטע שפרסמה הרשימה המשותפת, נראה חבר הכנסת אחמד טיבי, נואם בכנס ביפו בסוף השבוע: "ההצבעה לרשימה המשותפת היא עירבון להפלת הממשלה הזאת, ומתן הזדמנות לממשלה חלופית. פחות גרועה. לא האביר על הסוס הלבן, אבל פחות גרועה".
גם בתקשורת הערבית הבינלאומית מודעים היטב לכוח שיש לקול הערבי-ישראלי בבחירות לכנסת והנושא עולה לדיון פעמים רבות. חברת הכנסת לשעבר ניבין אבו רחמון, אמרה בריאיון שהעניקה החודש לערוץ אל-מיאדין הלבנוני, המקורב לחיזבאללה: "אנחנו בתור פלשתינים מתייחסים לכנסת כאל זירת מאבק, בתוך זירות ושדות מאבק נוספים".
אלא שלצד הרצון העז להחליף את נתניהו, בתקשורת הערבית יש מי שמקפידים להדגיש שגם החלופות לשלטונו אינן מבשרות מבחינתם בשורה של ממש. לאיזנקוט זוכרים במיוחד את דוקטרינת הדאחייה שהגה לאחר מלחמת לבנון השנייה. הדוקטרינה דוגלת בהפעלת כוח אש מסיבי נגד חיזבאללה ונגד תשתיות בלבנון.
כך או כך, הבחירות בישראל הן כבר מזמן לא רק עניין ישראלי. בעולם הערבי מבינים היטב שההכרעה בקלפי תשפיע גם על האזור כולו.
