ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נמצא בימים אלו במסע ראיונות לתקשורת לקראת הבחירות. במהלך אחד מהראיונות, הפעם לערוץ i24, התרחש אירוע חריג יחסית. בזמן שנתניהו ניסה להסביר את דבריו, נשמעה המראיינת חוזרת שוב ושוב על המילה ״כן״. בשלב מסוים, ראש הממשלה איבד לרגע את סבלנותו, עצר ושאל אותה: ״תגידי לי למה את אומרת כל פעם 'כן' כשאני מתחיל להסביר משהו שהציבור לא יודע?״. אילו המראיינת השיבה: ״אני מאשרת לך שאני מקשיבה״. חילופי הדברים הקצרים ממחישים כיצד ניסיון פשוט לשדר הקשבה עלול לעורר דווקא תחושה של הפרעה אצל האדם שמדבר.
מדוע זעם נתניהו על המראיינת ב-i24? https://t.co/C5HxCwr8gs
— מלוכדים News (@Meluchadim) October 17, 2026
הסיטואציה מעלה שאלה מוכרת מחיי היומיום: האם אנחנו באמת יודעים לזהות מתי אדם אחר מרגיש שמקשיבים לו? מבחינת המראיינת, התגובות הקצרות נועדו להראות שהיא קשובה לדבריו, אך נתניהו מתייחס אליהן ומבקש להבין מדוע היא חוזרת עליהן דווקא כשהוא מתחיל להסביר. הפער בין שתי התפיסות האלה עומד בבסיס אי הבנות רבות בתקשורת בין אישית: לא תמיד מה שאנחנו מתכוונים לשדר הוא מה שהאדם שמולנו חווה בפועל.
כשהקשבה הופכת למשהו מעצבן
יש אנשים שאוהבים לקבל תגובות תוך כדי דיבור. הן עוזרות להם להרגיש שהצד השני מעורב בשיחה. אחרים מעדיפים להשלים את המחשבה שלהם ורק אז לשמוע תגובה. לכן, מה שנשמע לאדם אחד כמו עידוד להמשיך לדבר, עלול להרגיש לאחר כמו הפרעה קטנה ומיותרת.
הפער הזה לא מוגבל לריאיונות או לשיחות טעונות. הוא מופיע גם בזוגיות, בשיחות עם חברים ואפילו במקום העבודה. בן זוג ששואל שאלות בזמן שאנחנו מספרים על היום שלנו אולי מנסה להתעניין, אבל אנחנו עלולים להרגיש שהוא קוטע אותנו. חברה שמציעה פתרונות לבעיה שאנחנו משתפים בה עשויה לחשוב שהיא עוזרת, בזמן שאנחנו רק רוצים לפרוק.
הבעיה היא שאנחנו נוטים לפרש את ההתנהגות של אחרים דרך הציפיות שלנו. אם אנחנו אוהבים שמגיבים לנו תוך כדי שיחה, קל לנו להניח שגם האדם שמולנו מעדיף זאת. אלא שהרגלי התקשורת שלנו אינם בהכרח מתאימים לאלה של אחרים.
אז איך גורמים לאדם שמולנו להרגיש שמקשיבים לו?
החדשות הטובות הן שלא צריך ללמוד טכניקות תקשורת מסובכות כדי לשפר את השיחות שלנו. לפעמים, דווקא שינוי קטן בהרגלים עושה את ההבדל. במקום למהר להגיב, אפשר לתת לאדם שמולנו לסיים את המשפט ולבדוק אם הוא מעוניין בתגובה.
גם שפת הגוף שלנו יכולה לעזור. קשר עין, הנהון והפניית הגוף לעבר הדובר יכולים לשדר מעורבות בלי להוסיף מילים בכל כמה שניות. עם זאת, אין דרך אחת שמתאימה לכולם. יש מי שזקוקים לתגובות מילוליות כדי להרגיש שהצד השני איתם ואחרים מעדיפים שקט.
הקשבה טובה אינה נמדדת במספר הפעמים שאמרנו ״כן״, אלא ביכולת שלנו להבין מה האדם שמולנו צריך באותו רגע. לפעמים הוא רוצה עצה, לפעמים הוא מחפש תמיכה ולפעמים הוא פשוט רוצה לסיים משפט בלי לעצור באמצע. ההבדל בין שיחה נעימה לשיחה מתסכלת עשוי להתחיל דווקא בדברים הקטנים שאנחנו כמעט לא שמים לב אליהם.
