תגלית ארכיאולוגית יוצאת דופן נחשפה בעיר נינווה שבעיראק: מצבת זיכרון משיש אשורית העולה על גובה של שני מטרים, המתוארכת למאה השביעית לפני הספירה – לפני כ-2,600 שנה. הממצא התגלה במסגרת חפירות ארכיאולוגיות משותפות לצוות חוקרים מעיראק ומאוניברסיטת שיקגו, אשר התקיימו סמוך לשער שמש בחומה המזרחית של העיר העתיקה, באזור מוסול. על פי הערכות ראשונות של מומחי מועצת העתיקות בעיראק, האנדרטה מתעדת פרויקטים הנדסיים ומפעל בנייה שיזם המלך אשורבניפל, מהשליטים הבולטים והחזקים בתולדות האימפריה האשורית.
Assyrian stele fragment dating to Ashurbanipal’s reign discovered in Nineveh
#Nineveh #Ashurbanipal #AssyrianEmpire #AssyrianHistory #Mesopotamia #BethNahrin #Iraq #Archaeology #AncientHistory #NeoAssyrian #Suraya #Chaldean #Syriac #Assyrian
https://t.co/ElfOZdvGRp https://t.co/ec2OycIpT6
— SyriacPress (@SyriacPress) October 8, 2026
חזית המצבה נושאת תבליט בולט של המלך אשורבניפל, ששלט באשור בשנים 668–631 לפני הספירה. בשונה ממצבות רגילות, בגבה של האנדרטה חקורים תבליטים של שני מלכים אשוריים נוספים, כך שעל גבי מצבה אחת מופיעים סך הכל שלושה שליטים אשוריים. נוכחות זו מעניקה לממצא ערך היסטורי יוצא דופן ומעידה על מסר שלטוני ותודעתי שביקשו מלכי אשור להנציח במרחב הציבורי.
על גבי האבן נחרתה כתובת נרחבת בכתב יתדות. אף על פי שמבחינה מחקרית צוות החוקרים טרם השלים את פענוחה המלא, ההערכה הרווחת היא כי הטקסט עוסק בפעולות הבנייה ובמפעל בנייה שביצע אשורבניפל בנינווה. אם השערה זו תאומת במלואה, המצבה תספק הצצה ישירה אל שיטות הראווה המלכותיות ואל האופן שבו ביקש השליט לעצב את זכרונו ההיסטורי בבירת ממלכתו.
نصب انطاكيا
هو حجر حدودي وضعة الملك الآشوري أداد نيراري الثالث لرسم الحدود المتنازع عليها بين الملكين التابعين له
زاخور ملك حماة واتارشومكي ملك ارباد القرن الثامن قبل الميلادThe Antakya Stele is a boundary stone erected by the Assyrian king Adad-nirari III to demarcate the disputed border between two of his vassal kings: Zakkur, king of Hamath, and Atar-shumki, king of Arpad, in the 8th century BCE.
— History of Mesopotamia (@GilgameshIQ) September 19, 2026
הבחירה להציב את האנדרטה סמוך לשער שמש המרכזי מעידה על חשיבות המקום, הגם שסיבת המיקום המדויקת עודנה נחקרת לעומק בידי הצוות המדעי. נינווה שימשה כמרכז שלטוני עצום ובירת האימפריה האשורית ששלטה ביד רמה במזרח הקדום. ואולם, עשרות שנים ספורות לאחר תקופת פריחתו של אשורבניפל, הגיעה האימפריה לקיצה הדרמטי: בשנת 612 לפני הספירה נפלה העיר בידי קואליציה משולבת של הבבלים והמדים, אשר החריבו ובזזו את המקום עד היסוד.
בימי נפילת האימפריה האשורית וחורבן בירתה נינווה במאה השביעית לפני הספירה, ממלכת יהודה עברה תקופה גורלית ומורכבת. לאחר שנים שבהן סבלה מלחץ אשורי כבד ומשעבוד, מלך יהודה יאשיהו ניצל את חולשתה והתמוטטותה של אשור כדי להוביל רפורמה דתית עמוקה, לטהר את הפולחן בירושלים ולהרחיב את גבולות ממלכתו. עם זאת, קריסת אשור יצרה ואקום כוח אזורי מסוכן שהביא לעליית האימפריה הבבלית תחת נבוכדנצר, מה שהוביל לבסוף שנים ספורות לאחר מכן למסעות הכיבוש נגד יהודה, לחורבן ירושלים ובית המקדש הראשון, ולהגליית בני ישראל לבבל.
