נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חשף אמש )שישי) כי ישראל מעניקה סיוע לממלכה הסעודית בהתמודדות עם התקפות המורדים החות'ים בתימן, ואף הביע אופטימיות באשר לסיכויים לקדם הסכם נורמליזציה היסטורי בין ירושלים לריאד. אולם באותו יום ממש התחוללה סערה פנימית כאשר דוברת הבית הלבן הטריה, קייטי זכריה, הודחה מתפקידה לאחר חמישה ימי עבודה בלבד, בעקבות ביקורת חריפה על הופעתה הראשונה ושאלות קשות שעלו בנוגע לרקע המקצועי והמשפטי שלה.
בשיחה שקיים עם עיתונאים במדשאת הבית הלבן טרם המראתו לעצרת פוליטית בג'ורג'יה, נשאל טראמפ האם סעודיה צריכה לקבל את הסיוע שמציעה לה ישראל במערכה מול החות'ים, והשיב באופן נחרץ: "כן, אני חושב שכן. אני חושב שהם יעשו זאת. ישראל סייעה מאוד לסעודיה".

טראמפ מאיים על החות'ים: "אחרי הבחירות אהיה שם – ולא אשכח"
אמירה זו חריגה במיוחד לנוכח היעדרם של יחסים דיפלומטיים רשמיים בין המדינות, הגם שטראמפ לא פירט האם מדובר במודיעין, בתיאום ביטחוני או בסיוע מסוג אחר, ולא פורסם אישור רשמי להיקפו או לאופיו של שיתוף הפעולה. לשאלה האם האפשרות לצירוף סעודיה להסכמי אברהם חזרה לשולחן, ענה בחיוב ואמר כי הדבר אפשרי "אולי יותר מתמיד", כשהוא רומז על כך שסעודיה מרוצה מהתמיכה המשותפת שהיא מקבלת מישראל ומארצות הברית וכי בוושינגטון מזהים הזדמנות מדינית חדשה בעקבות ההסלמה במזרח התיכון.
הצהרותיו של טראמפ הגיעו על רקע הסלמה חריפה במערכה בין סעודיה למורדים החות'ים בתימן הנתמכים בידי איראן. בשבוע האחרון ספגה הממלכה מתקפות קשות, בהן פגיעת טילים בנמל התעופה הבינלאומי המלך ח'אלד בריאד שגבתה את חייהם של לפחות 12 בני אדם.

דיווח: סעודיה תקפה בצנעא; דובר החות'ים: "אזור ללא חשיבות"
החות'ים הגבירו את תקיפותיהם נגד יעדים סעודיים ואתרים אסטרטגיים, והאיום מהטילים והכטב"מים שלהם הפך לאתגר ביטחוני מרכזי עבור ריאד. ישראל, שצברה ניסיון רב בהתמודדות עם איום דומה מתימן, מספקת בסיס לאינטרס ביטחוני משותף עשוי להרחיב את שיתוף הפעולה.
בריאיון מיוחד ל"פטריוטים", ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס השבוע לסיוע הישראלי למדינות האזור וציין כי כמעט אין מדינות שאינן מבקשות עזרה מישראל, אם כי לא אישר במפורש את פרטי הקשר עם סעודיה, שעל פי הדיווחים לא השתתפה בגלוי בתקיפות הצבאיות נגד החות'ים. למרות האופטימיות של טראמפ, הנורמליזציה עדיין ניצבת מול מכשול מרכזי: הדרישה הסעודית למסלול ברור להקמת מדינה פלשתינית – דרישה שריאד לא הודיעה כי היא מוכנה לזנוח למרות האיום המשותף.
במקביל לחזית המדינית, הבית הלבן סער סביב עזיבתה החפוזה של קייטי זכריה, שמונתה לדוברת ב-9 באוקטובר במקום קרוליין לוויט. זכריה החלה את עבודתה ביום שני, 12 באוקטובר, והתייצבה למסיבת העיתונאים הראשונה שלה בחדר התדרוכים למחרת. אולם, הופעת הבכורה הזו הסתיימה לאחר כ-14 דקות בלבד, כללה הקראת הצהרה ששיבחה את הישגי טראמפ ומענה לשאלות של שלושה עיתונאים בלבד. הופעתה תוארה כמהוססת, היא ספגה ביקורת חריפה על אופן הצגת הדברים, ועל פי הדיווחים, הנשיא עצמו התאכזב מאוד מהופעתה אף שניסה להגן עליה בפומבי.

מדינות ערב הסתפקו בגינוי רפה נגד תקיפת החות'ים בסעודיה
הביקורת הציבורית החריפה לא הסתפקה בהופעה מול העיתונאים, אלא התפשטה סביב הצגתה המוקדמת של זכריה כעורכת דין. בהודעה הרשמית על מינויה הציג אותה טראמפ כבעלת רקע משפטי, אולם בהמשך התברר כי היא כלל אינה מחזיקה ברישיון לעריכת דין בארצות הברית. זכריה הודתה כי ניגשה לבחינת ההסמכה בקליפורניה בשנת 2011, נכשלה בה ומעולם לא ניגשה אליה פעם נוספת, בנימוק שעמדה לעבור לסין עם בעלה. המחלוקת עוררה שאלות נוקבות על אופן בדיקת הרקע המקצועי שלה טרם המינוי, ולפי דיווחים טראמפ עצמו הופתע לגלות שהיא אינה עורכת דין מוסמכת.
בשיחה שקיים עם עיתונאים ביום שישי, חשף טראמפ כי שוחח עם זכריה והמליץ לה לשקול מחדש את המשך דרכה בתפקיד התובעני באומרו: "אמרתי לה: אני חושב שעדיף לך להיות מאושרת, ואני לא בטוח שאפשר בכלל להיות מאושרת בדברים האלה. אין שום דבר קל בעבודה הזאת… אמרתי לה בכנות, אם הייתי במקומך, הייתי שוקל מחדש". שעות ספורות לאחר דבריו, אישרו גורמים רשמיים בבית הלבן כי היא אכן הודחה מתפקידה.
זכריה פרסמה הודעת פרידה רגשית ברשת X שבה שיבחה את הנשיא כ"אדם אדיב, נפלא, נדיב, מתחשב, נלהב והאדם החרוץ ביותר", והוסיפה: "הלוואי שיותר אמריקנים היו מעריכים אותו. איש לעולם לא יהפוך את אמריקה לגדולה כפי שהוא עשה וממשיך לעשות. זה היה כבוד לעבוד עבורו".
עזיבתה של זכריה הפכה אותה לדוברת הבית הלבן בעלת הכהונה הקצרה ביותר בהיסטוריה המודרנית של התפקיד הרגיש. האירוע מציב את הבית הלבן ללא דובר קבוע בעיצומו של עיתוי פוליטי רגיש במיוחד – מעט יותר משבועיים לפני בחירות האמצע לקונגרס שבהן הרפובליקנים נאבקים לשמור על כוחם – וממחיש את השילוב המורכב שבין שאפתנות מדינית במזרח התיכון לבין טלטלות פנימיות חסרות מעצורים בממשל האמריקני.
