כשהמציאות משתנה בן לילה, גם תוכניות הטיסה עלולות להשתבש. אבל מה קורה כשחברת תעופה מציעה לנוסעים פתרון שלא היו זכאים לו מלכתחילה, ובהמשך הם טוענים כי התנאים של אותה הטבה פוגעים בזכויותיהם? זה בדיוק המקרה שהגיע לבית המשפט המחוזי בחיפה, בעקבות שוברי זיכוי שחברת אל על העניקה לנוסעים לאחר פרוץ המלחמה באוקטובר 2023.
הפרשה החלה כשבני זוג רכשו כרטיסי טיסה הלוך לפראג בחברת Smartwings וכרטיסי חזור לישראל באל על. כרטיסי החזור שרכשו היו מסוג Lite – המסלול הבסיסי של החברה, שתנאיו אינם מאפשרים לקבל החזר כספי במקרה של ביטול.
אלא שטיסת ההלוך של Smartwings בוטלה, בעוד שטיסת החזור של אל על נותרה מתוכננת. על רקע המצב הביטחוני, אל על אפשרה גם לנוסעים שרכשו כרטיסי Lite לבטל את הטיסה ולקבל שוברי זיכוי, אף שעל פי תנאי הכרטיסים המקוריים הם לא היו זכאים להחזר כספי.
בני הזוג קיבלו שוברים בסכום כולל של 305 דולר: 127.5 דולר עבור אחד הכרטיסים ו-177.5 דולר עבור השני. השוברים הונפקו באוקטובר 2023, ותוקפם נקבע עד 31 בדצמבר 2024. עם זאת, ניתן היה להשתמש בהם להזמנת טיסות שהמראתן נקבעה עד 30 בדצמבר 2025.
לטענת בני הזוג, תנאי השוברים שקיבלו לא עמדו בהוראות חוק הגנת הצרכן. הם העלו טענות בנוגע לתקופת התוקף ולהגבלות על השימוש בהם, וטענו כי התנאים עלולים למנוע מנוסעים לממש את מלוא ערך השובר.
בין היתר, טענו המבקשים כי במקרים המתאימים ובהתקיים התנאים הקבועים בחוק, צרכן שרוכש שירות בסכום הנמוך מערך השובר עשוי להיות זכאי לקבל את יתרת הסכום בכסף. בני הזוג אף מכרו את השוברים לצד שלישי תמורת 240 דולר בלבד, 65 דולר פחות מערכם המקורי. בעקבות זאת ביקשו להגיש תביעה ייצוגית בשם נוסעים נוספים שלטענתם קיבלו מאל על שוברים בעלי תוקף מוגבל או תנאים מגבילים.
אל על טענה מנגד כי השוברים ניתנו לבני הזוג כהטבה חריגה בעקבות המלחמה, מעבר לחובותיה על פי תנאי הכרטיסים שרכשו. לטענת החברה, ללא ההטבה, בני הזוג כלל לא היו זכאים להחזר כספי עבור כרטיסי ה-Lite.
החברה הוסיפה כי בני הזוג טסו לבסוף לפראג במרץ 2024, כאשר השוברים עדיין היו בתוקף, אך בחרו לטוס בחברה אחרת שהציעה להם מחיר זול יותר. לשיטת אל על, מכירת השוברים בסכום נמוך מערכם המקורי אינה מוכיחה שהחברה הפרה את החוק, אלא משקפת את הבחירה הכלכלית של בני הזוג.
השופט אברהים בולוס מבית המשפט המחוזי בחיפה הבחין בהחלטתו בין כמה קבוצות נוסעים. הראשונה כוללת נוסעים שרכשו כרטיסי Lite, שאינם מאפשרים החזר כספי; השנייה כוללת נוסעים שרכשו כרטיסי Classic או Flex, שבהם הביטול כפוף לדמי ביטול; והשלישית כוללת נוסעים שרכשו את שירות Protect, המאפשר לקבל שובר במקום החזר כספי, בניכוי דמי הביטול.
במקרה של בני הזוג, קבע השופט כי השוברים ניתנו כהטבה בעקבות המשבר הביטחוני, אף שלא הייתה להם זכות חוזית לקבל אותם. עוד ציין כי המבקשים לא הוכיחו שההטבה הייתה חלק מאסטרטגיית מכירות או ממבצע מסחרי של אל על. השופט התייחס גם לנסיבות החריגות שבהן ניתנו השוברים והזהיר כי התייחסות להטבות שניתנות מתוך רצון לסייע לנוסעים בזמן חירום כאל עסקאות מסחריות רגילות עלולה להרתיע חברות מלהציע סיוע דומה בעתיד.
עם זאת, ההחלטה אינה מכריעה בכל הטענות שהועלו נגד תנאי השוברים. בית המשפט לא דן לגופן בטענות הנוגעות לנוסעים שרכשו כרטיסי Classic או Flex, או את שירות Protect, משום שבני הזוג לא השתייכו לקבוצות אלה ולא הייתה להם עילת תביעה אישית בעניינן. בסופו של דבר, ב-7 באוקטובר 2026 דחה בית המשפט את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וחייב את בני הזוג לשלם לאל על 20 אלף שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחה.
חשוב להדגיש כי מדובר בהחלטה בבקשה לאישור תביעה ייצוגית, שנבחנה על בסיס נסיבותיהם של בני הזוג. בית המשפט לא קבע באופן גורף שכל תנאי שוברי הזיכוי של אל על עומדים בהוראות החוק, ולא הכריע בטענות הנוגעות לקבוצות הנוסעים האחרות.
