שלוש עשרה שנים חלפו מאז פטירתו של מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ״ל, אך עבור רבים בישראל שמו אינו רק זיכרון של מנהיג גדול – אלא חלק חי מן הבית, מבית הכנסת, משולחן השבת ומעולם הפסיקה. הרב שהצליח לחבר בין גאונות תורנית נדירה לשפה עממית, בין ספרים עמוקים לשיעור שבועי שדיבר אל ההמונים, הותיר אחריו עולם שלם.
הרב עובדיה יוסף נולד בבגדד בשנת תרפ״א למשפחה שעלתה לירושלים כשהיה ילד קטן. שנות ילדותו בשכונת בית ישראל היו שנות דוחק, אולם כבר בגיל צעיר בלט בכישרונו ובשקידתו. לאחר לימודיו בתלמוד תורה עבר לישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, שם התמסר כולו ללימוד התורה וספג את דרכם של חכמי ספרד.
עוד בנעוריו החל לכתוב חידושי תורה. בגיל 17 כבר חיבר את קונטרס “יביע אומר” על מסכת הוריות – ניצן ראשון ליצירה הלכתית עצומה שתלווה אותו במשך כל חייו. לימים יהפוך השם “יביע אומר” לאחד מסימני ההיכר של פסיקתו: תשובות הלכתיות מקיפות, הבנויות על בקיאות אדירה בש״ס, בראשונים ובאחרונים, ועל חתירה להכרעה ברורה עבור הציבור.
לאחר שהוסמך לדיינות, יצא הרב עובדיה למצרים ושימש כרב וכאב בית הדין בקהיר. אלו היו שנים שבהן לא רק הנהיג קהילה יהודית, אלא גם העמיק בכתיבה ובהוראה. כששב לישראל, כיהן כדיין בבתי הדין הרבניים ובהמשך כאב בית דין, עד שמונה לרב הראשי הספרדי של תל אביב-יפו.
בשנת תשל״ג נבחר לכהן כראשון לציון וכרב הראשי הספרדי לישראל – תפקיד שבו נשא במשך עשור. באותן שנים הפך לאחד הפוסקים המרכזיים בדורו. פסיקותיו עסקו בשאלות הכבדות ביותר שעלו במדינת ישראל ובקהילות ישראל: עגונות מלחמת יום הכיפורים, מעמדם של יהודי אתיופיה, הלכות שבת, כשרות, נישואין וגיור.
דרכו ההלכתית נשענה על החזרת מרכזיותו של מרן הבית יוסף ועל מסורת הפסיקה הספרדית. אולם לצד הדבקות במסורת, הרב עובדיה ביקש למצוא פתרון למצוקות של אנשים. הוא לא ראה בהלכה ספר סגור על מדף, אלא תורת חיים שנדרשת לפגוש מציאות מורכבת – בזהירות, באחריות וביראת שמיים. על פועלו התורני זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.
במקביל לעולם הפסיקה, הרב עובדיה הפך למנהיג ציבורי מן המשפיעים בתולדות המדינה. הקמת תנועת ש״ס בשנות ה־80 העניקה קול פוליטי וחברתי לציבור הספרדי המסורתי והחרדי, אולם מבחינתו המאבק לא הסתכם בפוליטיקה. הוא דיבר על כבודם של בני עדות המזרח, על חינוך תורני ועל השבת מקומה של מורשת חכמי ספרד למרכז הבמה.
השיעור השבועי שמסר במוצאי שבת בירושלים הפך עם השנים למעמד המוני. אלפים הגיעו לשמוע את דבריו, ורבים נוספים האזינו להם ברדיו ובקלטות. בשפה פשוטה, לעיתים חריפה ולעיתים מלאת הומור, הוא ידע להעביר שיעור הלכתי מורכב באופן שדיבר גם אל מי שלא ישב בישיבה. ספריו – בהם יביע אומר, יחווה דעת וחזון עובדיה – ממשיכים להיות נלמדים עד היום בבתי מדרש ובבתים ברחבי הארץ.
פטירתו בשנת תשע״ד הותירה חלל עצום. כמיליון איש ליוו אותו בדרכו האחרונה בירושלים, בהלוויה שהמחישה את עומק הקשר בינו לבין הציבור. גם היום, 13 שנים אחרי, פוקדים המונים את ציונו, לומדים את ספריו ומצטטים את פסיקותיו.
אלא שהשנה, ההילולה עומדת גם במוקד סערה ציבורית. היועצת המשפטית לממשלה קבעה כי המשרד לשירותי דת לא יורשה לקיים את אירוע הזיכרון הממלכתי, המעוגן בחוק, בשל החשש לתעמולה פוליטית מטעם ש״ס בעיצומה של מערכת הבחירות. בעקבות ההחלטה וההליך בבג״ץ, האירוע הממלכתי בבנייני האומה בוטל.
למרות זאת, כפי שפרסמנו לראשונה, בש״ס הודיעו בתגובה כי יקיימו את ההילולה במימון מפלגתי: עשרות אירועים צפויים להיערך בימים הקרובים ברחבי הארץ, בהשתתפות עשרות אלפי בני אדם, ולצדם יתקיים בשבוע הבא אירוע מרכזי בבנייני האומה – באותו מקום שבו תוכנן להתקיים האירוע הממלכתי שבוטל. גם 13 שנים לאחר פטירתו, שמו של מרן הרב עובדיה יוסף ממשיך לאחד סביבו רבבות.
