הדמוקרטיה הישראלית תמיד התפארה בפלורליזם, בגיוון דעות ובחופש עיתונות מוחלט, וערוץ 14 מייצג קול משמעותי של ציבור רחב שמרגיש שבמשך שנים תקשורת המיינסטרים התעלמה ממנו. במקום להתמודד עם הטענות או לנצח בוויכוח ציבורי, יו"ר האופוזיציה בוחר שוב בפתרון הקל: לסתום פיות.
הצביעות של מחנה "שומרי הדמוקרטיה"
מי שנלחמים לכאורה למען חופש העיתונות והמערכת המשפטית, הם הראשונים שדורשים צנזורה פוליטית כשהם שומעים ביקורת שלא נוחה לאוזניהם. סגירת ערוץ תקשורת אינה מעשה של מנהיגות; היא מעשה של פחד מפני ביקורת ציבורית.
נשק להשמדת שיח
הטענה הקבועה היא שמדובר ב"ערוץ תעמולה", אבל האמת היא פשוטה: ביקורת קשה על מערכות אכיפת החוק, על גופי התקשורת האחרים או על פוליטיקאים היא חלק לגיטימי משיח דמוקרטי. לא כל דעה המנוגדת לשלך היא "תעמולה".
פלורליזם אמיתי פירושו להקשיב גם למה שלא נעים לשמוע. דמוקרטיה חזקה לא נשמרת על ידי סתימת פיות ודיכוי מחלוקות, אלא על ידי ויכוח חופשי ומתן זכות לכל אזרח להישמע.
הבחירות הקרובות הן גורליות, בסופן נדע האם ישראל תישאר מדינה דמוקרטית – או תהפוך למשטר חשוך שפועל כדי שאזרחיו ישמעו רק דעה אחת ומוחלטת, כפי שהיה לפני הקמת ערוץ 14.
לפיד, הקריאות החוזרות ונשנות שלך לסגירת ערוץ 14 לא מעידות על כוח – הן מעידות על פחד. פחד מציבור שלם שקם, מסרב להיות שקוף, ודורש להישמע.
המדינה לא שייכת רק למחנה אחד – היא שייכת לכולם.
