אל תטעו: אזרחי ישראל הערבים נושאים תעודת זהות כחולה וזכאים ליחס הוגן ושווה, כפי שהדגיש בזמנו מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל – "ללא שום אפליה וללא שום קיפוח". אך האם פירוש הדבר שעל היהודים נאסר לגדל את ילדיהם על ברכי זהות יהודית-לאומית בהירה, שאינה מטושטשת או מתבוללת?
במילים אחרות: מה בדיוק ילמדו בגן ילדים מעורב שכזה? תנ"ך או קוראן? פסח או רמדאן? ומה יספרו לילדים לקראת יום העצמאות – על עצמאות ותקומת ישראל או על "נכבה"? האם יציינו יום של שמחה לאומית גדולה או חלילה יום של אבל ואסון? מבחינה פדגוגית, בלתי אפשרי לנהל מוסד כזה בלי לרדד את התכנים לאוניברסליזם תפל וחסר שורשים. נראה שזהו בדיוק כור ההיתוך הפרוגרסיבי שבג"ץ מכוון אליו בפסיקותיו.
הנה סיפור אמיתי על הורה מעכו, שאינו מגדיר עצמו כאדם דתי. בסביבתו מתגוררים ערבים שבמהלך מאורעות "שומר החומות" התפרעו מתחת לחלונו בקריאות "איטבח אל-יהוד".
פרויקט "מחיר למשתכן" בשכונתו ננטש בהדרגה על ידי משפחות יהודיות, לאחר שהתברר כי כארבעים אחוזים מרוכשי הדירות הם ערבים. עיריית עכו אף אוסרת על מוסדות החינוך לקיים פעילויות באזורים מסוימים בעיר משיקולי ביטחון.
במציאות המורכבת הזו, הוא שולח את בתו לגן ילדים שבו לומדים גם ילדים ערבים. יום אחד הילדה שבה הביתה נרגשת: יש לה חבר טוב בשם מוחמד, והיא מבקשת שאביה ייקח אותה אליו אחר הצהריים כדי לשחק בביתו. האב משיב בשלילה. "למה?", היא שואלת בתמימות. והוא נאלם דום. מה יוכל להסביר לה?
אילו הייתה בוגרת יותר, ייתכן שהייתה שואלת אותו: מדוע אתה שולח אותי לגן עם מוחמד כשישנה עוינות עמוקה וגלויה בין משפחתו ודתו לבין עם ישראל ומדינת ישראל? הרי לצבא אינך מייעד אותו, מתוך הבנת הזדהותו עם בני עמו ודתו – אז מדוע אתה מבלבל אותי? ובמילים פשוטות: מדוע אינך מעניק לי חינוך לאומי-יהודי ברור ובטוח בעצמו?
מדינת ישראל מתמודדת כיום עם הנהגה משפטית ופוליטית מבולבלת, שאינה מסוגלת להכריז בפה מלא: יש לנו זכות מלאה וטבעית לגדל את ילדינו על ברכי חינוך יהודי שורשי – ללא בלבול וללא טשטוש גבולות. זוהי זכות יסוד השמורה לכל עם: לחנך את הדור הבא על ערכיו, שפתו ומורשתו, ללא צורך להתנצל בפני איש.
רק מתוך זהות לאומית מגובשת וברורה נוכל להתנהל כאן נכון, לבסס הרתעה מול אויבינו, לנצח במערכות ולגדל דור גאה, שורשי ומאושר בארצו.
