עוד לפני שחיזבאללה הצטרף ללחימה מול ישראל וחטף מכות קשות, לבנון הייתה במצב לא טוב. והברחות מתוך סוריה ללבנון הפכו לדבר שבשגרה. בין כמויות הנשק שהיו מגיעות לארגון הטרור הלבנוני היה גם משאב יותר חשוב שהוברח לתוך המדינה – דלק. בעזרת צינורות תת-קרקעיים מבריחים מסוריה היו מזרימים דלק לתוך לבנון. אך כעת, המבריחים מהמזרח משתמשים בצינורות להברחת נוזל חדש.
על פי התקשורת הסעודית, מבריחים מסוריה החלו להעביר כמויות אדירות של חלב בתוך אותם הצינורות ששימשו בעבר להעברת דלק. על פי הדיווח, על פי ראש עיר ממזרח לבנון, שהתראיין לסעודים, המבריחים העבירו כמעט 4,000 ליטרים של חלב ביום למחוז הבקעא (בעוד שמספר הימים המשוער לא נאמר). החשש בלבנון שהחלב הזה, שעלול להכיל שאריות של סולר, הגיע למאפיות ומחלבות ברחבי לבנון.
המצב הכלכלי הקשה בלבנון הפך את החלב למוצר יקר לעומת המחיר אצל המדינה השכנה, מה שהעלה את הביקוש להברחה שלו. אמנם יחידת המודיעין של לבנון טענה כי השתלטה על מבצע ההברחה, אך לא הגיבה לשאלת התקשורת הסעודית שרצתה לדעת כמה אנשים נעצרו או מה היקף הסחורה שנתפסה.
על פי האתר של "איחוד הצלה", במצב בו נכנסים לגוף שאריות של דלק או סולר הפגיעה הנשימתית היא המסוכנת ביותר. מרבית הדלקים נדיפים יחסית ונפח של כמה עשרות מ"ל (נפח של בליעה בודדת ממוצעת של מבוגר) מספיקה בשביל לשחרר מספיק אדי דלק ליצירת נזק ריאתי.
עוד נאמר כי כאשר האדים מגיעים לריאות הם גורמים לדלקת ריאות כימית (פנאומוניטיס). חולים אלו יופיעו עם סימנים כגון שיעול, קשיי נשימה, קולות נשימה לא תקינים, ואף חום. בהמשך עלול להתפתח תפליט ריאתי (הצטברות נוזלים בחלל החזה מחוץ לריאות) או נזק אנטומי לריאה שיפריע לתפקודה בטווח הרחוק.
