צרפת, שנחשבה לאורך שנים לעוגן של יציבות פיננסית בלב האיחוד האירופי, ניצבת כיום בפני ספירלה כלכלית שמאיימת להפוך אותה לחוליה החלשה ביבשת. בשבוע שעבר הפך גל מכירות שקט של איגרות חוב ממשלתיות בצרפת למוקד דאגה, כאשר עלות ההלוואה של המדינה ל-10 שנים זינקה לכיוון 5% – הרמה הגבוהה ביותר מאז שנת 2002, ועוקפת את עלויות החוב של מדינות שנחשבו בעבר למוקדי משבר כמו יוון ואיטליה.
המציאות החדשה מטילה עומס כבד על קופת המדינה הנדרשת למחזר חובות בעלות של למעלה מטריליון דולר עד שנת 2030, לצד הנפקת שיא של כ-380 מיליארד דולר בשנה הבאה, בזמן שמשקיעים מסורתיים כמו הבנק המרכזי וגופים יפניים מצמצמים את פעילותם ומותירים את פריז חשופה לחלוטין מול משקיעים תנודתיים.
הבנק המרכזי של צרפת הפסיק לרכוש איגרות חוב ממשלתיות ונותן לתיק שלו להצטמצם, בזמן שמשקיעים קבועים כמו מנהלי נכסים יפניים נסוגו, וקרנות גידור ספגו הפסדים מהתנודתיות. קווין תואזה מחברת Carmignac היטיב לתאר זאת: "צרפת הייתה רוכבת חופשית באירופה במשך שנים, אם לא עשורים. היא התחמקה מרצח פיננסי… עכשיו אנשים התחילו לשים לב". עלות החוב צפויה לזנק ב-59% עד 2030, לפי מחקר של משרד האוצר, ותעקף את הוצאות הביטחון. החוב כבר עומד על כמעט 120% מהתוצר ומאט את הכלכלה למה שנגיד הבנק המרכזי כינה "חנק הדרגתי".
המשבר מתודלק גם מחשש שהמערכת הפוליטית אינה מסוגלת לתקן את המצב. לקראת בחירות האביב להחלפת הנשיא עמנואל מקרון המוגבל בכהונתו, המועמדים מתחרים בבזבזנות: מרין לה פן מהימין הקיצוני מבטיחה להוריד את גיל הפרישה ל-60 בעלות של 9 מיליארד יורו בשנה – כ-10.1 מיליארד דולר.
יריבה מהשמאל הקיצוני ז'אן-לוק מלנשון מציע שהבנק המרכזי האירופי ימחק או יקפיא 488 מיליארד יורו מאחזקות האג"ח הצרפתיות. "תזרקו את זה לאש", אמר. מדובר בעשורים של תרבות פוליטית שבה האזרחים רגילים לבקש מהמדינה "כסף קסם" ולאזן תקציב שלא אוזן מאז 1974. המחוקק סילאן מייאר ציין: "בצרפת יש לנו רפלקס של תמיד לבקש מהמדינה קצת כסף קסם – לשלם, לשלם, לשלם".
מקרון, לשעבר בנקאי, ניסה בתחילת כהונתו לקצץ ולעודד צמיחה, אך כשהגיעו משברים – מחאת האפודים הצהובים, שעלתה לפחות 10 מיליארד יורו, הקורונה ומשבר האנרגיה ממלחמת אוקראינה – הוא אימץ את מדיניות "יהיה מה שיהיה" הוא הזרים עשרות מיליארדים להגבלת מחירי אנרגיה, סובסידיות לחברות והעלאות שכר במערכת הבריאות, סובסידיות שנשארו גם אחרי שהמשברים חלפו. הסנאטור ז'אן-פרונסואה הוסון, שפיקח על חקירת סנאט, אמר: "הייתה הזרמת כסף ציבורי, ואף אחד בממשלה לא היה לו האומץ לשלוף את התקע".
העיוותים התפוצצו בסוף 2023. ב-7 בדצמבר 2023, שר האוצר ברונו לה מרקיבל מזכר סודי מהאוצר שהתריע על גירעון בהכנסות המס והוצאות שהוערכו בחסר ב-3 מיליארד יורו. המזכר העריך שהגירעון יזנק ל-5.2% במקום 4.9%, ויפתח חור של 9.2 מיליארד יורו. לה מר המליץ לראשת הממשלה דאז אליזבת בורן לעדכן את הציבור ולבצע קיצוצים דחופים, אך בורן, שהייתה עסוקה בהעברת חוק הגירה שנוי במחלוקת בעזרת סעיף מיוחד שעקף הצבעה בפרלמנט, לא פרסמה זאת. בורן התפטרה בינואר, ומקרון מינה את גבריאל אטאל בן ה-34 לראש הממשלה הצעיר בתולדות הרפובליקה.
תחת אטאל, המצב המשיך להידרדר. בפברואר 2024 התברר שהגירעון ב-2023 יגיע ל-5.6% ושל 2024 ל-5.7%, מה שיצר חור ענק של 40 מיליארד יורו. לה מר דרש חקיקת חירום וקיצוצים של 20 מיליארד יורו נוספים, אך אטאל התנגד מחשש לפגיעה בבחירות לפרלמנט האירופי. מקרון עצמו דחה את הרעיון באפריל בארמון האליזה ואמר: "הבעיה שלנו אינה הוצאות מופרזות. הבעיה היא הכנסות מס נמוכות יותר".
לאחר שמפלגתה של לה פן הביסה את כוחותיו של מקרון בבחירות האירופיות ביוני, מקרון הימר והחליט לפזר את האספה הלאומית ולקרוא לבחירות בזק – מהלך ששר האוצר לה מר כינה סיכון ל"משבר משטרי. בבחירות איבד מקרון את הרוב שלו, והפרלמנט התחלק לשלושה גושים יריבים שלא מאפשרים להעביר שום רפורמה. אלס קוטני מ-Vanguard ציין: "הגענו לנקודה שבה שום דבר לא יכול לקרות כאן".
הגירעון התקוע מעל 5% עשוי לזנק ל- 6.8% מהתמ"ג עד 2030, והחוב עלול להגיע ל-200% עד 2050 ללא קיצוצים, זאת לפי ה-OECD. המשקיעים חוששים שהבחירות לנשיאות הקרובות, שבהן המועמדים ממשיכים להבטיח הבטחות פופוליסטיות ויקרות, יביאו את צרפת לנקודת האל-חזור. המחוקק שארל רודוול סיכם את המצב: "אנחנו זקוקים לטיפול הלם".
