ברט מקגורק, ששימש יועץ בכיר בממשל ביידן לענייני המזרח התיכון, אמר בריאיון לרשת CBS כי ארה"ב לא הכירה התרעות מוקדמות על מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. לדבריו, במערכת האמריקנית לא היה מידע ששימש כהתרעה או אינדיקציה למתקפה המתקרבת.
מקגורק אמר תחילה כי לא שמע על שיחות אזהרה כאלה. בהמשך הוסיף כי בדק את הנושא עם עמיתים שעימם היה בקשר בתקופה שקדמה למתקפה, וכי גם לאחר הבדיקה הוא אינו מכיר שיחות שבהן הועברה התרעה מוקדמת על מתקפת חמאס.
האם ייתכן ששיחות כאלה התקיימו מבלי שמקגורק ידע עליהן? כתבנו שריה הרוש השיב על כך בשלילה.
הרוש הסביר כי אחד הדברים המשמעותיים בדבריו של מקגורק נוגע לנשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד. לדבריו, מקגורק עצמו תיאר כי כאשר בן זאיד מוטרד מסוגיה משמעותית, הוא אינו מתקשר רק לאדם אחד, אלא פונה גם לבית הלבן.
בנוסף, הדבר מחזק את המשמעות של דברי מקגורק, שכן אם הייתה מועברת התרעה משמעותית מצד גורם בכיר כמו בן זאיד, קשה להניח שהיא הייתה נשארת מחוץ לידיעת הבית הלבן ומחוץ למעגל שבו פעל מקגורק.
הרוש הוסיף כי מקגורק לא הסתפק באמירה כי הוא עצמו "לא שמע" על התרעות כאלה, אלא ציין כי לאחר מכן בדק את הנושא עם עמיתים שעימם עבד מקרוב באזור.
אחד מאותם גורמים היה ראש המודיעין המצרי לשעבר עבאס כאמל, שעמו היה מקגורק בקשר במסגרת עבודתו במזרח התיכון. הרוש ציין כי מקגורק מתאר גם בספרו את הקשר הקרוב ואת הפגישות עם כאמל, כולל סיטואציות שבהן ראש המודיעין המצרי היה נתון בלחץ כבד סביב קבלת החלטות.
הדברים מצטרפים להכחשות קודמות מצד בכירים נוספים בנוגע לטענות על התרעות מוקדמות, ובהם נשיא המדינה יצחק הרצוג ומזכיר המדינה האמריקני לשעבר אנתוני בלינקן.
הרוש הוסיף כי לדבריו של מקגורק יש משקל גם בשל קרבתו לנשיא לשעבר ג'ו ביידן ובשל העובדה שהם נאמרים על רקע תקופה שבה היחסים בין ממשל ביידן לראש הממשלה בנימין נתניהו היו מתוחים במיוחד ואף הגיעו לאמברגו מצומצם על משלוחי נשק לישראל.
עוד נאמר בפודקאסט
במהלך השיחה התייחס מקגורק גם לשורה של טענות שעלו לאורך המלחמה סביב המשא ומתן לשחרור החטופים. לדבריו, הטענה שלפיה ניתן היה להשיב את כלל החטופים כבר בשלבים הראשונים של המלחמה אינה נכונה. הוא טען כי עסקה כוללת באותה עת הייתה מחייבת למעשה קבלה של תנאי חמאס, וגם אז לא הייתה ודאות שהארגון ישחרר את כולם. לדבריו, ההערכה האמריקנית הייתה שחמאס התכוון להחזיק חלק מהחטופים במשך שנים כקלף מיקוח.
מקגורק התייחס גם לקריסת העסקה הראשונה ואמר כי המחלוקת התמקדה בנשים הצעירות שנותרו בשבי. לדבריו, חמאס ביקש לעבור לשחרור גברים מבוגרים אף שעדיין החזיק נשים צעירות בחיים, וישראל התעקשה להשלים תחילה את שחרור הקטגוריה הזו. לאחר מכן, לדבריו, חמאס הפסיק את השחרורים.
באשר לתקופה שקדמה לכניסה לרפיח, שליח המזה"ת לשעבר אמר כי לא הייתה באותה עת עסקה שחמאס עמד להסכים לה. לדבריו, ישראל הסכימה למתווים שכללו ויתורים משמעותיים, בהם שחרור אסירים כבדים, אך חמאס דחה אותם. הוא הוסיף כי גם המתווה הישראלי שעליו הכריז הנשיא ביידן לא התקבל על ידי חמאס.
בנוסף, יועצו של ביידן לשעבר כי הלחץ הצבאי היה מרכיב מרכזי ביצירת התנאים לעסקאות. לדבריו, כל עוד יחיא סינוואר היה בחיים הוא לא ראה אפשרות ממשית לעסקה כוללת, וכי הכניסה לרפיח הייתה חלק מהמהלך שבסופו חוסל סינוואר. מבחינתו, לחץ צבאי ועסקת חטופים לא היו חלופות זו לזו, אלא הלחץ הצבאי שימש מנוף שהביא את חמאס לנקודות שבהן הסכים לעסקאות.
