דלג לתוכן הראשי
אלו הזוכים בפרס נובל לרפואה לשנת 2026

אלו הזוכים בפרס נובל לרפואה לשנת 2026

דסק C14
דסק C14

קרל דייסרות', פיטר הגמן וגאורג נאגל זכו בפרס היוקרתי בזכות פיתוח האופטוגנטיקה, טכנולוגיה המאפשרת להפעיל ולכבות תאי עצב באמצעות אור ופתחה עידן חדש בחקר המוח ובפיתוח טיפולים למחלות נוירולוגיות


**פרס נובל בפיזיולוגיה או ברפואה לשנת 2026 הוענק היום (שני) לשלושה חוקרים, קרל דייסרות', פיטר הגמן וגאורג נאגל, על פיתוח האופטוגנטיקה, טכנולוגיה שחוללה מהפכה בחקר המוח ומאפשרת לשלוט בפעילותם של תאי עצב באמצעות אור. ועדת פרס נובל קבעה כי מחקריהם הניחו את היסודות לעידן חדש במדעי המוח, עם השלכות מרחיקות לכת על חקר הזיכרון, הרגשות, ההתנהגות ומחלות נוירולוגיות.**

הזכייה נושאת גם זווית ישראלית. פרופ' קרל דייסרות' ופרופ' פיטר הגמן זכו שניהם בשנת 2016 בפרס הארווי של הטכניון, הנחשב לאחד ממנבאי הזכייה הבולטים בפרס נובל. פרס הארווי מוענק כהוקרה על תרומות פורצות דרך במדע, בטכנולוגיה וברפואה, וכ-20% מהזוכים בו ממשיכים בהמשך לזכות גם בפרס נובל.

ראשית הדרך לפריצת הדרך המדעית הייתה בגילוי של פיטר הגמן וגאורג נאגל, שזיהו חלבון ייחודי בשם "צ'אנלרודופסין" (Channelrhodopsin), תעלת יונים המצויה באצות חד-תאיות ומופעלת באמצעות אור. הגילוי הראה כי ניתן לגרום לתאים להגיב באופן מדויק לחשיפה לאור, ופתח את האפשרות להשתמש במנגנון זה גם בתאי עצב.

בהמשך לקח קרל דייסרות' את הרעיון צעד נוסף קדימה, כשהצליח להחדיר את החלבון לתאי עצב ולהפוך אותם לרגישים לאור. באמצעות הבזקי אור קצרים ניתן מאז להפעיל או להשתיק קבוצות מוגדרות של תאי עצב בדיוק של אלפיות השנייה, מבלי להשפיע על תאים סמוכים. היכולת הזו העניקה למדענים כלי מחקר חסר תקדים להבנת האופן שבו רשתות עצביות יוצרות מחשבות, זיכרונות, רגשות והתנהגויות.

במהלך שני העשורים האחרונים הפכה האופטוגנטיקה לאחד הכלים המרכזיים במדעי המוח. חוקרים ברחבי העולם משתמשים בה כדי לחקור מחלות כמו פרקינסון, אפילפסיה, דיכאון, חרדה, התמכרויות ואלצהיימר, וכן כדי להבין כיצד נוצרים זיכרונות, כיצד המוח מקבל החלטות וכיצד מתפתחות הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות. אף שהשיטה משמשת כיום בעיקר למחקר בסיסי, היא כבר סללה את הדרך לפיתוח טיפולים חדשניים המבוססים על שליטה מדויקת בפעילות תאי העצב.

בהודעת ועדת פרס נובל נכתב כי עבודתם של שלושת החוקרים "שינתה מן היסוד את היכולת לחקור את המוח החי", והעניקה למדענים אפשרות להתבונן בזמן אמת בפעילות המעגלים העצביים ולהבין כיצד הם מעצבים את התנהגות האדם. חברי הוועדה הוסיפו כי מדובר באחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר בחקר המוח בעשורים האחרונים, כזו שצפויה להמשיך ולהשפיע על המחקר והרפואה עוד שנים רבות.