עם תחילת מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, יצאו מתנדבי ארגון איחוד הצלה אל מוקדי הקרבות והפצועים בעוטף. המתנדבים נכנסו פעם אחר פעם אל תוך האזורים המסוכנים ביותר, שבהם המחבלים עדיין פעלו באופן פעיל. במסגרת הפרק הראשון בסרט "6:29", מובאות העדויות האישיות והמטלטלות של המתנדבים ובני משפחותיהם, אשר חזרו אל השעות הראשונות של הטבח ואל ההחלטה הנחושה לצאת ולהציל נפשות למרות הסכנה הממשית לחייהם.
במרכז הפרק מובא סיפורה של גיטי ביר, שיצאה באותו בוקר נורא יחד עם בני משפחתה, שכולם מתנדבים בארגון איחוד הצלה, במטרה להציל חיים בשטח. במהלך שעות הלחימה והטיפול בפצועים נאלצו בני המשפחה להתמודד עם מראות קשים מנשוא ועם אזרחים שנפצעו אנושות ומתו בידיהם. לצידה מובא סיפורו של ליעד אוחנה, מתנדב הארגון שיצא מביתו להציל נפשות מתוך הבנה כי הסכנה הגדולה כבר הגיעה ממש לפתח הבית.
רגע לפני שיצא מביתו אל הקרבות, הותיר אוחנה את אשתו מאחור ואמר לה משפט אחד שהדהד את גודל האיום: "את לא פותחת את הדלת לאף אחד". דרך עדויותיהם של גיטי, ליעד ומתנדבים נוספים, הפרק חוזר אל המפגש הקשה עם המוות תחת אש המחבלים ואל הטראומה העמוקה שנשארה אצל הלוחמים הרפואיים גם זמן רב לאחר ששבו לבתיהם. המראות והחוויות מאותו הבוקר ממשיכים ללוות את המתנדבים שחרפו את נפשם למען האזרחים.
