לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני חזרו לשדות ניר עם, שעה שבה הם משחזרים את דרמת הדמים האכזרית שבה נלחמו כאריות בבוקר שמחת תורה. מה שהתחיל כבוקר שגרתי בשעה חמש וחצי, הפך בתוך דקות ספורות למלחמה קיומית מול מטחי טילים חסרי תקדים ואלפי מחבלים שפשטו על הגדר. כוחותינו הבינו מיד כי לא מדובר בעוד אירוע שגרתי, אלא בקרב גבורה על הבית, שבו נדרשו להילחם מעטים מול רבים עד כדור התחמושת האחרון.
רס"ן י', לשעבר מפקד פלוגה בגדוד, משחזר את רגעי השקט שלפני הסערה: "אתה קם, מסתובב בגדר כמו כל בוקר. שקט ציפורים, הציפורים מתחילות לקום, האזור מתחיל להתעורר, לא משהו חריג". אליו מצטרף סמ"ר במיל' זיו אלמקיס, קשר המ"פ: "אנחנו קמים כאילו לזמן בוקר בשעה חמש וחצי, והכל טוב יפה, חוזרים בשמונה לישון".
שלוש שנים לטבח: הביטוח הלאומי חושף את נתוני המלחמה
תוך דקות ספורות המציאות השתנתה לחלוטין והשקט הופר במטחי טילים חסרי תקדים ובפשיטת ענק על הגדר. סגן במיל' ניב ברנס מתאר את רגע הפתיחה: "לא עוברת דקה, כשאתה צועד לנמר, פתאום בום מטורפים, מלא רסיסים באוויר, מלא לבן, הכל לבן, פשוט כל הטילים באוויר. ככה פשוט התחלנו". הלוחמים הבינו מיד שלא מדובר באירוע שגרתי, אלא בקרב גבורה על הבית שבו נדרשו להילחם מעטים מול רבים, בזמן שהדיווחים החלו לעוף בקשר והטנקים יצאו לבלום את הפלישה.
הקרב הפך עד מהרה להתקלות מול חוליות מחבלים חמושות שדהרו לעברם בטנדרים ובאופנועים. זיו אלמקיס מספר על הרגע שבו נאלצו להשיב אש מטווח אפס: "פה פגשנו מחבל פעם ראשונה, פנים אל פנים. באותו רגע אתה מבין שכאילו זה הוא או אתה. אין לך יותר מידי אופציות. הוא הצליח לשחרר את הכדור ראשון, ברוך השם לא פגע. אני נכנסתי בין כוונות, כוונתי לראש, והמחבל ברוך השם נפל". למרות הנחיתות המספרית, הלוחמים המשיכו להילחם שעות ארוכות תחת אש תופת ותחמושת הולכת ואוזלת.
לקראת ה-7.10: פשיטות נרחבות ביו"ש וסיכול חוליות טרור
נקודת מפנה דרמטית בקרב התרחשה כאשר מפקד המחלקה, ניב ברנס, נפצע באורח קשה מאוד מצרור יריות מטווח קצר. ברנס משחזר את רגעי הפציעה והתושייה: "מהאדרנלין אני ממשיך ביד אחת, אני רץ לאחור אני צועק למ"פ שנפצעתי שייתן אש, ואז אני שוכב בשטח ואני רואה את המ"פ ואת החיילים יוצאים להסתערות על המחבלים ועם כל הכאב יש לי איזה חיוך של אבא גאה כזה. זכור שלמדו אותי עוד בהכשרה שאין חטופים בגולני. ותפסתי את הנשק, כוונתי אותו לכיווני, אמרתי במקרה הכי גרוע, אם מישהו מתקרב, לחטוף אותי חי הם לא יצליחו".
אחרי מחדל 7 באוקטובר – הרמטכ"ל מציג את תפיסת הביטחון החדשה
שיא הגבורה וההקרבה נרשם כאשר נמ"ר של הכוח ספג פגיעת טיל RPG ומחבלים החלו להשליך אל תוכו רימונים. רס"ן י' מספר על מעשהו מעורר ההשתאות של הלוחם מתן אברג'יל ז"ל: "לתוך הנמר נזרק רימון, כשאחד הרימונים נכנס, מתן, הוא תמיד היה כזה, הוא לוקח את הרימון הזה והוא פשוט מצמיד את הרימון הזה לגוף שלו, שוכב עליו ומציל את החברים שלו". ניב ברנס מוסיף במבט לאחור: "אחרי שאתה רואה ילד בן 19, שבהחלטה של רגע קופץ על רימון ומציל את החברים שלו, אתה מקבל פרופורציות לחיים ואתה אומר מה, מה יעצור אותי עכשיו?".
כמעט שלוש שנים לאחר אותו בוקר מדמם, הלוחמים שבים אל אותם השדות, נושאים את זכרם של הנופלים ומצדיעים למורשת חטיבת גולני. רס"ן י' מסכם את התחושות המטלטלות במסע החזרה אל השטח: "שמה התחלתי להרגיש לא רק שיש לי השגחה, אתה מתחיל להרגיש את כל הדורות האלה של גולני. אתה מרגיש שהם נכנסים לך לגוף ואומרים לך גבר, אני יודע שקשה לך, אנחנו מבינים, אתה עכשיו ברגע היסטורי, אנחנו פה לתת לך את הכוח. וזה הסיפור בעצם, עם ישראל הגיע פה לנצח, להילחם, וזו הוכחה שכלום לא יכול עלינו ואף אחד לא יכול עלינו".
