האירוע החריג בטיסת פליי דובאי לא הסתיים עם הנחיתה בסעודיה והחזרה של הנוסעים לישראל. כעת נפתחת גם חזית משפטית, כאשר הנוסעים עשויים להיות זכאים לפיצויים מכמה מסלולים שונים, החל מפיצוי על העיכוב והשיבושים בטיסה, דרך תביעות מול חברת התעופה בגין נזקי גוף ונפש, ועד לאפשרות של הכרה מצד המדינה במקרה של נזק נפשי בעקבות האירוע.
המסלול המרכזי עשוי להיות מול חברת התעופה עצמה, במסגרת אמנת מונטריאול, שמסדירה את אחריותן של חברות תעופה בינלאומיות לנזקים שנגרמים לנוסעים. מומחים לדיני תעופה מעריכים כי בנסיבות של אירוע כה חריג, שבו הנוסעים נחשפו לסכנה ממשית במהלך הטיסה, עשויות לקום עילות לתביעות בגין נזקי גוף ונפש, גם כאשר לא נגרמה לנוסע פגיעה פיזית ישירה.
אחד המספרים שכבר עלו בהקשר הזה הוא סכום של כ-250 אלף דולר לנוסע. עם זאת, חשוב להדגיש: מדובר בהערכה של מומחים לגבי היקף אפשרי של תביעה, ולא בסכום שמגיע אוטומטית לכל מי שהיה על המטוס. הזכאות וגובה הפיצוי ייקבעו בהתאם לנסיבות האישיות של כל נוסע, להיקף הנזק שיוכח ולקשר שבין האירוע לבין הנזק שנגרם.
הבסיס המשפטי לתביעות מסוג זה אינו חדש. בפסיקה הישראלית, בעקבות חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה, נקבע כי חטיפת מטוס יכולה להיחשב "תאונה" לצורך דיני התעופה, וכי גם נזק נפשי עשוי להיכלל במסגרת הנזק שניתן לתבוע. התקדים הזה עשוי להיות רלוונטי גם לבחינת התביעות בעקבות האירוע בטיסת פליי דובאי, אם כי כל מקרה נבחן לגופו.
לצד התביעות האפשריות בגין הנזק הנפשי, קיים גם מסלול נפרד הנוגע לשיבוש הטיסה עצמה. במקרה של עיכוב ממושך, הנוסעים עשויים להיות זכאים להטבות ולפיצוי בהתאם לחוק שירותי תעופה, כאשר במקרה של הטיסה המדוברת הוערך הפיצוי האפשרי בגין העיכוב בכ-2,450 שקל לנוסע. הזכאות בפועל תלויה בנסיבות ובתנאים הקבועים בחוק.
מעבר לפיצוי הכספי, החוק עשוי להקנות לנוסעים גם זכויות הנוגעות לשירותי סיוע במקרה של עיכוב ממושך, ובהם מזון, שתייה, אמצעי תקשורת ובנסיבות המתאימות גם סידורי לינה. במקרה של נוסעי פליי דובאי, האירוע היה חריג במיוחד משום שהמטוס נאלץ לנחות בסעודיה, והנוסעים שהו במשך שעות במדינה שבה לא ניתן היה להפעיל עבורם את פתרונות החילוץ הרגילים.
בנוסף, כל נוסע עשוי לבדוק את הכיסויים הקיימים בפוליסת ביטוח הנסיעות הפרטית שלו. בהתאם לתנאי הפוליסה, ייתכן כיסוי להוצאות או לנזקים שנגרמו בעקבות האירוע, לרבות הוצאות בלתי צפויות, פגיעה בכבודה או השלכות רפואיות ונפשיות. גם כאן מדובר בבדיקה פרטנית של הפוליסה ולא בזכאות אוטומטית.
במקביל, נבחנת גם האפשרות להכיר בנוסעים כנפגעי פעולות איבה. אם המדינה תכיר באירוע ובנוסעים במסגרת הזו, עשויות להיות לכך השלכות על הזכויות והסיוע שיינתנו למי שיסבלו מנזק נפשי משמעותי. בשלב זה מדובר באפשרות שנבחנת, ולא בזכאות שכבר אושרה לכלל נוסעי הטיסה.
עבור הנוסעים, המשמעות היא שהאירוע עשוי להתגלגל כעת גם לזירה המשפטית והביטוחית. מעבר לטראומה שעברו, השאלה שתעמוד במרכז תהיה איזה נזק נגרם לכל אחד מהם, כיצד ניתן להוכיח אותו, ומי הגורם שאמור לפצות, חברת התעופה, המדינה, חברת הביטוח או שילוב של כמה מסלולים.
חשוב גם לזכור כי תביעות בגין נזק משמעותי לפי אמנת מונטריאול כפופות לתקופת התיישנות קצרה יחסית של שנתיים, ולכן נוסעים שסבורים שנגרם להם נזק משמעותי יצטרכו לבדוק את זכויותיהם ולא להסתמך רק על הפיצוי הבסיסי בגין העיכוב.
