יוסף חגואל, מי שסיפור הישרדותו ההירואי במלחמת ששת הימים הפך לאחד המיתוסים המכוננים של הרעות בשדה הקרב בישראל, ונודע ברבים כ"פצוע מבלדה לחובש", הלך לעולמו היום (ראשון). חגואל, לוחם חטיבה 55 של הצנחנים שנפצע אנושות בקרבות על ירושלים, חב את חייו לחובש הצבאי שלמה אפשטיין ז"ל – שבחר להישאר איתו תחת הפגזה כבדה, הגן עליו בגופו וקיפח את חייו.
האירוע המכונן התרחש ביוני 1967. חגואל, יליד 1946, לחם בשורות הצנחנים בקרבות הקשים לשחרור בירת ישראל. בעיצומה של הפגזה ירדנית עזה, נפצע חגואל קשה ברגליו ולא היה מסוגל לחלץ את עצמו. בזמן שחבריו וחובשים נוספים מיהרו למצוא מחסה תחת האש המאיימת, החליט החובש שלמה אפשטיין שלא להפקיר את הפצוע.
בשנים שלאחר מכן שחזר חגואל את אותם רגעים מצמררים: "אמרתי לו שיסתתר וחבל… הוא אמר 'אל תדאג, הכול יהיה בסדר'. הוא גרר אותי לכיוון קיר של מקלט והשכיב אותי… ונשכב מאחורי כדי לכסות אותי". שניות לאחר מכן פגע פגז סמוך אליהם. אפשטיין נהרג במקום, אך גופו בלם את עיקר ההדף והרסיסים. חגואל שרד לאחר שרסיס גדול נעצר סמוך לליבו. על מעשיו האמיצים בקרב הוענק לאפשטיין צל"ש הרמטכ"ל, שהומר בהמשך לעיטור העוז.
הדמיון המצמרר בין סיפורם האישי של השניים לבין מילותיו של השיר המפורסם "בלדה לחובש", שנכתב במקור על ידי דן אלמגור עוד בטרם המלחמה, הדביק מיד את הצמד בתודעה הציבורית. לימים אישר היוצר בפני חגואל כי הנוסח הסופי של השיר הושפע עמוקות מסיפור הגבורה של השניים, ומאז הפך אפשטיין בתודעה הישראלית ל"חובש מהבלדה".
עבור חגואל, ההישרדות הותירה אותו במשך שנים ארוכות עם ייסורי מצפון קשים על כך שניצל במחירו של אדם אחר. הפריצה הרגשית הגיעה כארבע שנים לאחר המלחמה, עם לידת בנו הבכור. חגואל פנה למשפחת אפשטיין, יזם את חידוש הקשר, והחליט לקרוא לבנו "שלמה" על שם מצילו – ואף זכה שאביו של אפשטיין יהיה הסנדק בברית המילה.
מאותו רגע הפך חגואל את הנצחתו של אפשטיין למפעל חיים. למרות הקושי הנפשי, הוא התייצב לאורך השנים בבסיסים ובבתי ספר, שיתף את בני הנוער והדור הצעיר בסיפור על רעות ואחריות אישית, ואף תיעד את עדותו יחד עם נכדו במסגרת מיזמים חינוכיים. עם לכתו, מותיר חגואל אחריו מורשת איתנה של זיכרון, המזכירה את מחירה הכבד והיקר של התקומה והערבות ההדדית בשדה הקרב.
