קרב פוליטי יוצא דופן מתנהל בימים האחרונים בוושינגטון סביב אחת השאלות היומיומיות ביותר בחיי האמריקנים – המעבר בין שעון קיץ לשעון חורף: נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, נחוש לבטל את הזזת השעון הפעמיים בשנה ולהפוך את שעון הקיץ לקבוע לאורך כל השנה. אולם לאחר שהצעת החוק עברה בבית הנבחרים ונתקעה בסנאט, בחר טראמפ לנקוט בצעד חריג והסלים את המאבק ישירות נגד אחד מחברי מפלגתו שלו.
המוקד העיקרי לתקיפה של טראמפ הוא הסנאטור הרפובליקני הוותיק מארקנסו, טום קוטון, המשמש כאחד המתנגדים הבולטים והעקביים ביותר לאישור "חוק הגנת אור השמש" בסנאט.
בתגובה לעיכוב של החוק, פרסם טראמפ ב-Truth Socia"l" את מספר הטלפון האישי של קוטון וקרא לתושבי ארקנסו – מדינה שבה ניצח בגדול בבחירות – לפנות אליו בדרישה לשנות את עמדתו: "תגידו לטום – תעשה את זה!". על פי דיווחים בתקשורת האמריקנית, השיחות למספר המדובר הגיעו במהירות לתא קולי מוצף, שכן המספר נחשף ממאגרי מידע פומביים.
הסכסוך אינו נוגע לעצם הרצון להיפטר מהזזת השעון פעמיים בשנה – על כך יש הסכמה רבה בארה"ב – אלא לשאלה האם להישאר בשעון קיץ או בשעון רגיל. תומכי שעון הקיץ הקבוע, ובראשם טראמפ, טוענים כי שעת אור נוספת בשעות אחר הצהריים והערב בחורף תעלה את איכות החיים, תועדף על ידי עסקים כמו מגרשי גולף, ואף תסייע במאבק בפשיעה. לדברי טראמפ, "פושעים לא אוהבים לעבוד באור".
מנגד, קוטון ומומחים שונים מציגים תמונת מצב מדאיגה לגבי שעות הבוקר. אם שעון הקיץ יישאר על כנו בחורף, הזריחה באזורים נרחבים בארה"ב תידחה לשעות מאחרות מאוד, כך שילדים והורים יצטרכו לצאת לדרכם לבתי הספר ולמקומות העבודה בחושך מוחלט. קוטון הבהיר כי הוא שם את טובת תושבי ארקנסו בראש סדר העדיפויות ולא מתכוון להיכנע ללחצים.
המחלוקת הרחבה מערבת גם גורמים רפואיים, ובראשם האקדמיה האמריקנית לרפואת שינה, המעדיפים דווקא שעון רגיל קבוע משום שהוא תואם טוב יותר את השעון הביולוגי של הגוף. סקרים שונים מראים כי למרות שהציבור הכללי מאס בהחלפת השעון, דעותיו חלוקות לגבי האלטרנטיבה המועדפת.
רקע היסטורי מעיד כי ארה"ב כבר חוותה ניסיון דומה בשנות ה-70 סביב משבר האנרגיה, אז הונהג שעון קיץ קבוע – אך המהלך בוטל במהירות רבה בתוך פחות משנה בעקבות זעמם של הורים על שעות הבוקר החשוכות. כעת, נראה כי למרות הלחץ הציבורי והפוליטי הכבד שמפעיל הנשיא, הסנאט אינו מתכוון לשנות את עמדתו בקרוב, והעימות בין הצמרת הפוליטית לבין בעלי הברית נותר בעיסוקו המרכזי.
