מחקר חדש שפורסם לאחרונה חושף את קיומם של שישה מבנים תת-קרקעיים ענקיים השוכנים בעומק של כמעט 3,000 קילומטרים מתחת לפני הקרקע, באזור שבו פוגש גלעין הפלנטה את שכבת המעטפת. התגלית התאפשרה הודות לשילוב של מערכות בינה מלאכותית מתקדמות שניתוחו למעלה משני מיליון רשומות סייסמיות שנאספו ברחבי העולם מאז שנת 1990 – מהלך שפתח חלון חדש לחלוטין להבנת המבנה הפנימי וההיסטוריה הגיאולוגית של כדור הארץ.
במשך עשרות שנים ידעו מדענים כי האזור שבו פוגש מעטפת כדור הארץ את הגלעין שלו הוא קריטי לפעילות הדינמית של הפלנטה, אך האותות שהגיעו משם היו חלשים, קשים לזיהוי ושנויים במחלוקת. מחקרים קודמים הצביעו על קיומם של אזורים מוזרים שבהם גלי קול נעים לאט מהרגיל, אך המבנה המדויק שלהם נותר בגדר תעלומה.
הפריצה הגיעה כאשר צוות חוקרים החליט להיעזר בבינה מלאכותית עמוקה כדי לעבור על מאגר עצום של נתונים סייסמיים שנאספו מאז שנת 1990. מערכת הבינה המלאכותית אומנה לזהות אותות עמומים הנקראים "מקדימי PKP" – אותות שנוצרים בעקבות רעידות אדמה חזקות וחוצים את שכבות כדור הארץ. בעוד שבן אנוש היה מתקשה לאתר אותות חלשים אלו ידנית, האלגוריתם זיהה קרוב ל-175,000 אותות רלוונטיים.
הניתוח הממוחשב הוביל לאיתורם של שישה אזורים מרכזיים שבהם האותות הסייסמיים מתפזרים בעוצמה רבה. ממצאים אלו מרמזים כי האנומליות שבתחתית המעטפת אינן מבודדות, אלא מורכבות ממערכות רחבות ומבנים עצומים שעשויים להיות שרידים של אוקיינוס מאגמה קדום שהשתנה כימית, שברי לוחות טקטוניים ששקעו למטה פעם, או אזורי התכה מקומיים.
